|
|
| פרק 68: אוקלנד |
אוקלנד -העיר הניו זילנדית
הגדולה ביותר |
מרכז העיר
אוקלנד |
| |
אוקלנד
היא למעשה ה-תל אביב של ניו זילנד. אם ניקח את תל אביב וכל העיירות הקטנות סביבה ונהפוך
אותה ליישות אחת הרי נקבל את העיר הגדולה ביותר בישראל שהיא מקום שרבים רוצים להיות בו
או לגור בה מתישהו והיא לא עיר הבירה. כך גם היא אוקלנד - היא העיר הגדולה ביותר בכל
ניו זילנד (ובכלל מכילה כ-30% מאוכלוסיית כל ניו זילנד) והיא אינה עיר הבירה. אוקלנד היא עיר
שוקקת חיים ומלאה במקומות לצאת (לא עיר ניו זילנדית טיפוסית, יותר דומה לעיירות כמו סידני באוסטרליה).
אני כאמור כבר הייתי יום אחד באוקלנד, כשבאתי לישון לילה לפני היציאה למפרץ האיים. בזמנו בחרתי בבקפקרז
תעשייתי גדול במרכז העיר שהיה פשוט נוראי, הפעם החלטתי שאני לא עושה את הטעות הזו שוב
וחיפשתי בקפקרז של BBH שהוא קטן ולא מרוחק מדי מהמרכז. הבעיה של הבקפקרז של BBH
באוקלנד היא שרובם נורא רחוקים ממרכז העיר.
מצאתי בקפקרז אחד שהיה בשכונה של סטודנטים בדיוק ביציאה מהעיר... סביר. הזמנתי
שם מיטה והודעתי שאני אגיע מאוחר. ב22:30 הוריד אותי האוטובוס ליד פארק ולידו
כמה בתים גדולים בסגנון ויקטוריאני. מאחד הבתים יצא לקראתי בחור חייכן והסביר שאין להם עדיין שלט
שזהו בקפקרז. הבקפקרז הזה הוא אכן חדש ואפילו עוד לא היה לו דירוג בחוברת ה-BBH.
הבקפקרז היה אכן בית ויקטוריאני גדול אשר גרה בו משפחה מאוד מצומצמת והם הרשו לבחור הזה
(ששמו קמפבל) לעשות בקפקרז בכל חדרי הבית הפנויים. הכל נורא נורא ביתי ולקמפבל אפילו
אין משרד או משהו כי במקום היחיד שהיה מקום לעשות משרד הוא שם מחשב עם אינטרנט (בתשלום כמובן)
והרבה מאוד מפות ומידע על ניו זילנד. בערב כל הדיירים מתרווחים בסלון על הספות ויכולים לקרוא
מארונות הספרים או לשחק בערימת משחקים שיש שם.
גם קמפבל גר באחד החדרים הפנויים אז גם הוא יושב עם כולם. פה בהחלט קיבלתי תחושת
בית וכולם פה נחמדים לכולם. הזכיר לי את האי הדרומי ואת הבקפקרז שם. את הימים האחרונים
שלי בניו זילנד העברתי בהדפסת כרטיס טיסה חדש (עם פיג'י בפנים), אכילת הרבה ג'אנק פוד
(כי בפיג'י לי יהיה לי) והסתובבויות בעיר גדולה. למזלי גם יצא לי להיות באוקלנד בסופ"ש
וגם בתקופה של חג מאורי מסויים - אז גם יצא לי ללכת לשווקי סוף-שבוע וגם ללכת לשווקים
של מאורים ולראות איך הם חוגגים את החג (בעיקר בריקודים). פה גם פגשתי עוד הלן אחת
שהתבררה בתור אנגלית יהודית שנורא רוצה לחזק את השורשים היהודיים שלה. הטיסה שלי מניו זילנד
לפיג'י יוצאת ב-7 בבוקר, והנסיעה לשדה התעופה של אוקלנד מהעיר אורכת כשעה, ולכן בעזרת קמפבל הזמנתי
הסעה ב-4 בבוקר לשדה התעופה. כשעתיים אחרי הזמנת ההסעה מגיע אליי קמפבל ושואל אם
אני יכול לעשות לו טובה. "עד חצי המלכות" אמרתי לו, ואכן הוא היה כל-כך נחמד ועוזר לי
שהייתי מוכן לעשות בשבילו הרבה. הוא אמר שהוא בטעות אמר למישהו שיש לו עוד מקום בבקפקרז
ולמעשה אין לו, ולכן אם אני מוכן לוותר על המיטה שלי (כי אני עוזב באמצע הלילה) והוא יחזיר
לי את הכסף ואני אוכל להשאר בבקפקרז כמה זמן שאני רוצה ואף לישון על הספות בסלון אם אני רוצה.
אמרתי לו שממש לא אכפת לי - והוא שמח והודה לי שסגרתי לו את הפינה הזו. באותו הערב
התחלתי לפרוק את התיק ולראות איזה דברים אני יכול לזרוק עכשיו כי אני כבר לא צריך.
הלן הייתה איתי בדיוק אז, ולא היה לה כלום (היא היתה קצת קלולס'ית בנושא מטיילים), אז
נתתי לה את סט הסכום שלי + קופסאות פלסטיק + תבלינים ואוכל שנשאר לי ואפילו את מכנסי הטרק
שלי שקניתי בכמה דולרים בחנות יד-שניה. את הספרים המיותרים שלי נתתי לאנגלית אחרת.
את מעט הצ'יפסים, שוקולדים ושאר חטיפים שעוד נשארו לי (כולל יין-גון :) ) חלקתי עם כל
הבקפקרז באותו ערב אחרון שלי באוקלנד. הלן שאלה אותי מה היא יכולה לתת לי בתמורה על כל הנדיבות
הזו, אז ביקשתי את חברתה עד 4 בבוקר והיא מיד אמרה כן... חמודה :). אז הלכנו ביחד למאפייה
וקנינו כמה לחמניות ונשארו בסלון לדבר ולדבר ולדבר וגם הגרמנית הצטרפה אלינו ודיברנו כל-כך הרבה
ובכלל לא שמנו לב שהזמן עובר. פתאום אני מסתכל על השעון וכבר 3:45, אז אמרתי שאני צריך
להפרד. בשניה שהלן קמה על הרגליים - היא כמעט צנחה על הריצפה. היא שתתה כל-כך הרבה יין
ונהייתה שיכורה לגמרי. נשיקות וחיבוקים ויצאתי החוצה לחכות להסעה שלי לשדה התעופה.
הלן תיכננה לצאת לטיול שלה בניו זילנד באותו בוקר, אבל אח"כ היא שלחה לי אימייל שמספר
שהיא היתה צריכה לדחות את היציאה ביום והכל בגלל היין הנוראי שלי שגרם לה
להנג-אובר הגרוע ביותר שהיה לה אי-פעם. את ניו זילנד אני עוזב עם דמעה אחת בעין. בעצם
עם מבול של דמעות!... בכי תמרורים!. התקופה שלי באי הדרומי היתה מהתקופות הכי יפות
שהיו לי בכל החיים שלי. ניו זילנד מדהימה וסגנון הטיולים של הבקפקרים נורא מוצאת חן בעיני.
דרך מדהימה להכיר אנשים ממקומות שונים ואוכלוסיות שונות מהעולם. אני נורא רוצה לחזור
לניו זילנד, אבל כמובן שיש בי רצון לראות דברים חדשים/מדינות חדשות ולכן אני מניח שאני
לא אחזור לניו זילנד בקרוב, אבל בהחלט כן מתישהו... הרי אחרי הכל - טי-אנו זה
הבית השלישי שלי!. בכל מקרה, כשאחזור לניו זילנד אסע לנפייר, ניו פלימות' והר קוק
שפספסתי אותם בסיבוב הזה ואני מתחרט על כך. בעזיבה מתעוררת בי הרגשה חזקה של חוסר
רצון לעזוב. היה לי כל-כך טוב פה, למה שאני אעזוב ?. הדבר היחיד שגרר אותי להמשיך
הלאה היתה המחשבה שאני הולך לפגוש את אנני.
בכל מקרה הייתי עוזב כי אני רוצה עוד לתפוס את עונת הסקי בקנדה, אבל הייתי מאוד מעוניין
להיות שוב בניו זילנד. הפשטות שלהם יכולה לשעמם אנשים, אני דווקא התאהבתי בה. בשדה התעופה
עוד פגשתי אחד שעשה איתי את טרק הקפלר וקניתי חולצה של ניו זילנד שכתוב עליה: "To Be Old
And Wise, I Must First Be Young And Stupid". המחזה
המגוחך ביותר היה כשישבתי במטוס והסתכלתי החוצה ופתאום הרגשתי דמעות זולגות מתוך עיניי...
|
מרכז העיר אוקלנד
מרכז העיר אוקלנד
פארק הסטודנטים ליד הבקפקרז
למבורגיני במרכז העיר אוקלנד
פארק הסטודנטים ליד הבקפקרז
פארק הסטודנטים ליד הבקפקרז
פארק הסטודנטים ליד הבקפקרז
|
|
