|
|
| פרק 2: יעד ראשון - תאילנד |
|
|
| |
הגעתי לתאילנד בטיסה ישירה מנתב"ג כשאני חולה ובהלם שאני באמת עושה את זה.
תאילנד אף פעם לא הלהיבה אותי במיוחד מהסיפורים ששמעתי מאנשים. הרבה מאוד ישראלים טסים
לתאילנד בשביל החופים, המסיבות והסמים בדרום מכיוון שהכל קל וזול שם. אותי זה לא הכי מעניין.
תאילנד היא די ענייה שמורכבת מהרבה עמים שחיו מסביב לגבולות תאילנד וכן שבטים שחיו באיזור תאילנד
כיום. למדינה קראו פעם ממלכת סיאם, ויש בה שרשרת של מלוכה רבת שנים שמחזיקה מעמד עד היום
לתאילנד יש מלך שכולם סוגדים אליו וניתן לראות את דיוקנו בכל פינה במדינה). המטבע המקומי הוא באט),
כאשר 8.5 באט שווים שקל אחד. בתאילנד לא ניתן לשתות את מי הברז וצריך לקנות מי שתייה ולהשתמש
בהם גם לצחצוח שיניים. האוכל התאילנדי הוא מדהים!. בשר בקר הם נותנים בדרך כלל בקמצנות אך מאכלי ים, חזיר ועוף ניתן למצוא
בקלות וכמו כן בשרים
מחיות אחרות שמוגשים עם ירקות שונים ומשונים.
רציתי לחפש שותף למונית או אפילו למלון מהטיסה אך כל הישראלים שנוחתים הולכים ישר לרחוב קוואסאן
לחפש שם איזו אכסניה ואז לשבת ולנוח, ואילו אני רציתי לחפש סוכנות TAT תאילנדית כדי לסדר
את הסדרי הלינה שלי וכן כבר את רוב הטיול שלי ברחבי תאילנד - מצפון לדרום ודרך המרכז.
התכנון הוא לתאילנד לאורכה ביעדים אסטרטגיים נבחרים.
לקחתי מונית לבדי לתחנת הרכבת המרכזית של בנגקוק ("הו לאמ-פונג") לסוכנות TAT כדי לסגור את כל פרטי
הטיול שלי בתאילנד. ביחד עם הסוכן החלטנו על מסלול: למחרת עולים לאיזור צ'יאנג-מאי והצפון, לאחר
טרקים וטיולים חוזרים למרכז לראות את העיר העתיקה ובירתה הקודמת של תאילנד (איות'איה) וכמו כן גיחה לאיזור
קאנצ'אנה-בורי, ונקנח בירידה לדרום תאילנד - לאיזור החופים, אך לא החופים הפופולריים וההמוניים אלא חופים באיזור
שקט מאוד ודליל באוכלוסיית אנשים שבו ניתן יהיה באמת להנות מהים ולא מההתרדות של
בנגקוק (שנראת כמו סמטה אפלה, מסריחה משתן, מתפוררת ומלאה בג'וקים של תל-אביב). רוב המקומיים בבנגקוק מנסים
כל הזמן להוציא ממך כסף וכולם אינטרסנטים. האוויר מלא בזיהום מרוב המכוניות והרחובות מטונפים.
הלחות איומה ואתה מזיע במשך רוב הזמן, העם המקומי לא היגני במיוחד באיזור הרגליים מכיוון שלפי
האמונה הבודוהיסטית של תאילנד (יש הרבה סוגי בודהות) הרגליים הם האיבר הכי פחות חשוב בגוף האדם
ולכן ניתן ללכת עם כפכפים מרופטים ומתפוררים שמתוכם מבצבצות רגליים מטונפות עם ציפורניים לא
גזורות וחלקי עור יבש מקומט ומתקלף.
|
תחנת הרכבת המרכזית בבנגקוק: הו לאמ-פונג
ארמון המלך בבנגקוק
|
|
