השם של הטרק מורכב למעשה משתי מילים = Route Burn שהתרגום החופשי הוא דרך שרופה, אך
למעשה הדרך/שביל שנקרא רוטברן הוא בסך הכל הקטע הליכה הראשוני ליד גלן-אורקי ולשאר המסלול יש
שמות אחרים... נו מילא... אז הרוטבן מתחיל בצד אחד ונגמר בצד שני ולכן הרבה אנשים לוקחים עוד טרק
שעושה את הדרך בחזרה בעמק ליד (יש טרקים בעמקים ליד שהם הרבה פחות פופולריים כי הם לא עוברים דרך
המראות המדהימים של הרוטברן), או שהם משאירים את האוטו שלהם בצד אחד ומתאמים עם חברים אחרים
שמשאירים את האוטו בצד השני ואז באמצע הדרך הם נפגשים ומחליפים מפתחות... ובסוף הטרק הם נפגשים
עם שתי המכוניות ביעד הבא. אני השארתי את רוב הציוד שלי בטי-אנו, נסעתי עם טרמפ לקווינסטאון...
הייתי בעיר שלושה ימים ואז יצאתי לטרק הרוטברן מליד קווינסטאון בחזרה לאיזור טי-אנו ובכך חזרה
גם לציוד שלי שמחכה לי באחסנה בבקפקר בטיאנו.
הרוטברן נחשב לטרק השני הכי יפה אחרי המילפורד, אך הוא הרבה יותר עמוס מבחינת מבקרים מכיוון
שלמילפורד מכניסים רק מספר קטן של אנשים כל יום בעוד שברוטברן כל אחד יכול לעשות את היום הראשון
או האחרון ולחזור הביתה מבלי לישון בו. כמו כן, לאורך כל הרוטברן יש 4 (!) בקתות וזאת למרות שאורך
הטרק נטו (לא כולל מסלולים צדדים) הוא בסך הכל 34 ק"מ. אז כל אחד יכול להחליט איזה בקתות הוא רוצה
ולפי מה שפנוי לסדר את הטרק שלו וכמה הוא יילך בכל יום. בגלל שהטרק כל-כך יפה ועם כל-כך הרבה בקתות
ובכך - קל להליכה, עושים אותו הרבה מאוד תיירים. רובם יפנים אשר עושים אותו עם מדריך (מגוחך) ועוצרים
בכל בקתה. אנשים שלא רוצים לשלם לבקתה ו/או לעשות את כל הטרק בדרך כלל באים לאיזור של הטרק
בגלן-אורקי ועולים כל הדרך למעלה לפסגה כדי לראות את הנוף ואז חוזרים בחזרה. אח"כ הם הולכים לצד
השני של הטרק באיזור טיאנו (The Divide) ועולים עד לפסגה השניה (Key Sommit) כדי לראות את
הנוף מהצד השני. ככה הם מפסידים את היופי המדהים של מקנזי באמצע, אבל לפחות אם רואים יופי מסויים :)
אני החלטתי לא לקחת את אחד הטרקים בחזרה (קייפלס או גרינסטון) כי שמעתי שהם די משעממים וגם
רציתי לחזור לטיאנו לקראת המילפורד. בגלל שיש הרבה בקתות לאורך הטרק, רוב האנשים שעושים אותו
בוחרים לעשות אותו במשך 3 ימים כשהם מזמינים 2 בקתות מראש. המסלול הפופולרי ביותר הוא להתחיל ב
Divide ומשם לעלות ל-Key Sommit כדי לראות את הנוף מלמעלה ואז להמשיך לבקתה הראשונה שהיא מקנזי.
ביום השני לעלות לפסגת האריס ולרדת קצת לבקתת מפלי הרוטברן. ביום השלישי להמשיך לרדת למטה עד
לאיזור סיום הטרק ליד גלן-אורקי. אני התסכלתי על המסלול ואמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות את זה
ביומיים. הבעיה היחידה היא שאם מתחילים בגלן-אורקי אז יש עליה חדה מאוד וקשה ביום הראשון.
לכן לקחתי את האוטובוס הראשון לאיזור גלן-אורקי כדי לצאת לטרק כמה שיותר מוקדם בבוקר.
עכשיו אני כבר בעל ניסיון בטרקים ויודע מה לקחת, פחות או יותר, למרות שגם הפעם היה עליי קצת
יותר משקל כי הייתי 3 ימים בקווינסטאון לפני הטרק... ניסיתי לקחת כמה שפחות בגדים וטיפה אבקת
כביסה בשקית כדי לכבס את הבגדים לפני הטרק, זה עבד בערך... לאחר ניסיונות רבים עם מאכלים
שונים - הבנתי בדיוק מה אני צריך מבחינת אוכל לטרק. אחרי מעבר באיזור היפה של גלן-אורקי
המשקיף על איזור הטרקים - הגענו לאיזור בו מתחילים את הטרק וירדנו מהאוטובוס... הנה אנחנו מתחילים:
התחלתי לעלות כלפי מעלה וכבר בדרך אני רואה שאני עוקף קבוצות תיירים עם מדריך אשר הולכות
מאוד לאט ונעצרות כל כמה זמן או למנוחה או להסבר. אחרי 6.5 ק"מ הגעתי לבקתה הראשונה - Routeburn Flats.
עד כה היה פשוט מאוד, מעכשיו מתחילה העליה הרצינית... ובעוד אני מתחיל לעלות פתאום אני
שומע: "Hey, It's the birthday-boy!". אני מביט ורואה את מיקאלה האנגליה שחגגה איתי את
היום-הולדת ביום האחרון של הקפלר. אחרי כמה נשיקות וחיוכים הסברתי לה שאני צריך להמשיך
ללכת כי יש לי דרך ארוכה עד לבקתת מקנזי, ואז החיוך שלה ירד והיא אמרה שאני משוגע... תיקנתי אותה - מטורף :)
מהבקתה הזו היתה לי עליה חדה על סלעים משוננות לאורך 2.3 ק"מ עד לבקתה השניה של מפלי הרוטברן.
עכשיו אתה נכנס לשטחים פתוחים יפייפיים שכל כמה דקות אתה רוצה רק לעצור ולהסתכל על הנוף במשך
איזה שעה או שתיים. בין האיזורים האלה יש גם את האיזור בו הכניסו בעזרת מחשב את אייזנגארד
מהסרטים של שר הטבעות... צריך הרבה דימיון כדי לראות את זה, אך האיזור מדהים בכל מקרה. בעליות חדות מאוד
מגיעים בסוף למחסה של האריס שנמצא בדיו בין אגם האריס היפייפה לבין פסגת האריס שממנה ניתן לראות את
הנוף (גובה 1255 מטר). ידעתי מהפסגה יש לי רק עוד ירידות לעבר בקתת מקנזי ולכן זרקתי את התיק
במחסה ועליתי בריצה על פסגת האריס כדי לראות את הנוף... לא שיפור משמעותי מלמטה...
אגם האריס עצמו יפייפה והוא מאוד שלו... אני עצרתי בכמה זוויות עליו ופשוט בהיתי בו...
אני חייב להודות שהטרק התחיל קצת משעמם, עד הבקתה הראשונה היה רק Bush-Walking ואז המשיך ככה עד הבקתה
השניה שבה יש את מפל הרוטברן, שבגלל שלא ירד גשם בשבוע האחרון היה זעום ולא משמעותי בכלל
אך מאז שעליתי על הסלעים וראיתי את איזור אייזנגארד ואח"כ את אגם האריס כבר התחלתי להבין שזה
אחד הטרקים הכי יפים שיש... כל כך הרבה פעמים רציתי לעצור ולשבת אך המשכתי אחרי כמה דקות
כי הייתי לחוץ שאני לא הולך מהר מספיק.
ירדתי מהרכס והתחלתי בירידה לעבר בקתת מקנזי... פתאום בדרך אני שומע: "אופיר, מה אתה עושה פה?"
אני מרים את הראש ורואה את החבורת ישראלים שהיו איתי בקרייסצ'רץ'... כולם ביחד עושים את הרוטברן
מיד הם שאלו כמה עוד נשאר עד הבקתה כי כבר אין להם כח, אמרתי שאני ממש לא יודע כי הייתי ברכס
בדרך וגם כי יצאתי מגלן-אורקי... רגע של שקט... וואו, כל הכבוד!. ואז הם אמרו שהם הולכים כבר
שלוש שעות ממקנזי, אבל לי זה בטח ייקח שעה וחצי להגיע... ואכן לקח לי שעה וחצי... ממפלי
הרוטברן עד למקנזי זה 11.3 ק"מ, אבל זה לא כולל את הטרק לעליה לרכס האריס. בירידות לעבר מקנזי אתה
כבר רואה את היעד שלך ומתפלא. בין שתי פסגות ישנו עמק ירוק ויפייפה ובו יש אגם גדול ממי שלגים
ולידו בקתה קטנה. שמו מקנזי. נשמע לכם מוכר ? אוסטרליה ?... אז מיד ניסיתי להבין מי זה מקנזי
ששני המקומות המדהימים האלה קרואים על שמו והבנתי שהוא היה שר התיירות של אוסטרליה וניו-זילנד
פעם שכדי להביא תיירים לאיזור הוא בעצמו היה הולך למוקדים התיירותיים ומראה כמה הם מהנים.
הבעיה שהוא מת מזמן, והיו גדולים ממנו... למה אני לא שר תיירות ? :(
אני מגיע לבקתה, מביט על השעון לא מאמין... עשיתי את כל זה בקצב ריצה והגעתי שלישי לבקתה, כאשר
אנשים עשו חצי מהדרך שלי - מגיעים הרבה אחריי. בשלב זה אמרתי לעצמי שהייתי יכול לעשות את הטרק
הזה גם ביום אחד אילו רק רציתי, ואם הייתי יודע שאני מגיע כל-כך מהר אז הייתי עוצר יותר בדרך.
בעצם - הייתי עוצר אותו הדבר, רק הייתי עוצר ליותר זמן אם הייתי יודע :).
אז הייתי די לבד בבקתה והלכתי להסתובב מסביב לאגם המדהים והשלו שנקרא מקנזי... בדרך עברתי
על התמונות שצילמתי ואמרתי לעצמי שזה אולי המראות הכי יפים שראיתי בניו-זילנד, הרבה יותר יפים
מהקפלר. אנשים שדיברתי איתם לפני על הרוטברן אמרו שהם לא ראו כלום בגלל מזג-האוויר, אבל אצלי
בנתיים חם ונעים והראות מעולה, אך המפלים חלשים יחסית. אגם מקנזי הוא אגם שנוצר מהשלגים שנמסים
בפסגות ההרים, עוברים דרך המפלים היפייפים ומתנקזים באגם. השיא שהיה באגם הוא משהו כמו 6 דקות
ושייך לאחד השומרי יערות, המים פשוט קפואים לגמרי... מעניין איך נראה האגם בחורף כשהוא קפוא.
קפצתי לכמה שניות באגם ומיד ברחת החוצה... רבים אחרים גם ניסו... וכשלו. מהר החלפנו בגדים
והתחממנו. לאט לאט מגיעים אנשים לבקתה, ואני מתיישב לשחק קלפים ולאכול ארוחת ערב.
אחרי הניסיון בקפלר, וגם עצם העובדה שאת הטרק הזה אני עושה ביומיים - יכולתי לקחת כמה
סנדוויצ'ים וזהו, אבל החלטתי בכל זאת להביא קצת אוכל... לעשות ניסיונות לפני המילפורד. אז לקחתי איתי
את הסירים ושתי חבילות מהנודלס החסרות טעם. בקפלר ראיתי שהשוויצרי לוקח איתו כיכר לחם ובלוק של גבינה
צהובה ועושה לעצמו סנדוויצ'ים כל יום והגבינה נשמרת בסדר גמור. תמיד שהייתי באנגליה הייתי רואה את
הפרסומות לגבינה צהובה שרואים סנדוויץ' או המבורגר ואז הם עושים לו Cheese-It ומשדרגים אותו.
המסר הכללי בפרסומות האלה זה שאפשר להוסיף גבינה צהובה כמעט לכל דבר ולשדרג אותו כך. אז בפרסומות
האנגליות זה תמיד כמובן גבינת צ'דר, ואנחנו הרי במושבה בריטית שגם מאוד גאה בתוצר המקומי שלהם אז להם
יש הרבה סוגים של צ'דר, אפילו יותר מלאנגלים... אז אמנם השוויצרי מתגעגע לגבינות שלו, אבל אני מת
על צ'דר והמגוון פשוט הורג אותי. וגם המחירים שהם נמוכים יותר מים המלח לאחר עונת בצורת.
אתה קונה גוש של קילו/שלושת רבעי קילו/חצי קילו של גבינה מאחד מסוגי הצ'דר ושם בתיק... כל דבר
לא טעים אפשר לשדרג לטעים מאוד בעזרת הגבינה. אז אני לקחתי את הנודלס החסרי טעם לחלוטין, וכשהם
מוכנים זרקתי אותם לסיר על הגז עם הרבה גבינה והתכתי אותה עם הנודלס לעשות משהו בסגנון של
Maccaroni & Cheese רק על בסיס גבינת צ'דר מעודנת... מעדן ! כל מי שישב בשולחן שלי קינא מאוד
ולא היה להם נוח לבקש ממני קצת גבינה כדי לשדרג את האוכל שלהם. אז מעטה והלאה, גם בטרקים
וגם בבקפקרים, השיטה היא לפוצץ את התבשיל בגבינה :). ישבתי עם גרמני חביב, הולנדית מתנשאת
וזוג צרפתים שהתעסוקה שלהם כשהם לא מטיילים כי מתן ביקורת על יינות. אתם יכולים לתאר לעצמכם שחצי מהשיחות שלהם היו
על כמה היינות בניו-זילנד ממש גרועים ולא מתקרבים ליינות הצרפתיים המעודנים, בלה בלה בלה...
בצד היו חבורת ישראלים, אני המשכתי לשבת איפה שהייתי ואח"כ הצטרפו כמה אנגלים למשחקי קלפים עד
שהם בכו שהם עייפים ופרשו לישון ונשארתי לבד וגם פרשתי אחרי כמה זמן. למחרת בבוקר קמתי וראיתי איך כולם
הולכים לכיוון הנגדי (עושים את המסלול הפוך ממה שאני עושה) ואני המשכתי לכיוון ה-Divide.
אתמול ירדנו לעמק של מקנזי, עכשיו צריך לעלות מחדש ולהגיע למפל יפייפה בין בקתת מקנזי
לבקתת האודן. במפל אפשר לעבור מתחתיו (וקצת להרטב) או ממש להרטב ממנו או סתם לעבור מסביב. בתקופה שלי
המפל היה יפה אך לא הכי מרשים כי לא ירדו גשמים כבר כמה ימים טובים באיזור. עד בקתת האודן זה 8.6 ק"מ
ורוב הדרך די מטונה. ליד האודן ישנו גם אגם חביב, אך לא יפה כמו מקנזי. מיד ליד בקתת האודן יש עליה
שממנה אפשר לעלות לKey Sommit שנחשבת לנקודת התצפית הכי יפה באיזור שניתן אף לראות בה את המילפורד
ביום ראות טוב. מיד זרקתי את התיק ורצתי למעלה אך הראות לא היתה מדהימה... משם זו ירידה של 3.4 ק"מ
ל-Divide. כמובן שהגעתי מוקדם מדי והאוטובוס מגיע לשם רק עוד 3 שעות. עד כה לא עמדתי על הכביש וניסיתי
לתפוס טרמפים אלא נסעתי עם אנשים שפגשתי בבקפקר... הפעם אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד...
ובמילא אתה צריך להיות בתזוזה כל הזמן כי יש שם הרבה מאוד סנד-פלייז טורדניים שרוצים רק לעקוץ אותך
ולעצבן. תמיד אמרו לי שהמקומיים נורא נחמדים ויקחו טרמפ בכיף כדי שיהיה להם עם מי לדבר, אבל
ספציפית במקום שאני עמדתי זה הכביש בין המילפורד לטיאנו שבו עוברים בדרך כלל מטיילים ולא מקומיים
והם לא ששים לקחת אנשים טרמפים. אחרי כשעה של עמידה פתאום ראיתי ניו-זילנדית מקומית שסיימה את
הטרק וקראה לאמא שלה בטלפון שתבוא לקחת אותה, שאלתי אם אפשר להצטרף עד טיאנו והיא אמרה שכן.
שתיהן היו מאוד נחמדות, וכל הדרך חשבתי שבארץ זה לא היה קורה... שתי בחורות לוקחות זר טרמפ.
הרוטברן עצמו הוא 33 ק"מ, עם פסגת האריס ו-Key Sommit אני מאמין שהגעתי ל-40. חוץ מממש בהתחלה
וממש בסוף - כל הטרק היה מדהים!. מפלי הרוטברן, האיזור של אייזנגארד, העליה על הסלעים המשוננים,
אגם האריס, פסגת האריס, הרכסים המושלגים עם שדות פרחים מתחתיהם, אגם מקנזי, המפל אחריו, Key sommit...
אין בכלל השוואה לקפלר, הרוטברן הוא אחד הדברים הכי מדהימים שראיתי בחיים שלי... קשה להסביר את זה
במילים, וגם התמונות לא תופסות אפילו לא 50% מהיופי שאתה רואה מול עינייך בזמן הטרק. עצם העובדה
שעשיתי את זה ביומיים גם ריכז את כל המראות היפים בצורה מרוכזת... מעתה והלאה, לכל מי שרצה לעשות
טרק אחד ולא הצליח למצוא מקום למילפורד - המלצתי לו לעשות את הרוטברן. הנאה צרופה.
|
זוכרים את הפסגות המדהימות?, הנה הן
ן
ז
ז
ז
ן
ן
ן
ן
ן
ן
ן
ן
ן
ן
|
