טרק המילפורד נחשב בעיני רבים לטרק היפה ביותר בעולם, והניו זילנדים לא מפסיקים להזכיר זאת.
השם "מילפורד" לקוח מעיירה וולשית עתיקה. פיורד המילפורד נחשב לאחד הפיורדים היפים בעולם, ותמיד היו
מטיילים באיזור הפיורד, ובאיזור אגם טי-אנו בשבילים נפרדים ובלי התחברות. לפני יותר ממאה שנה גילה
אדריכל בשם דונאלד סאת'רלנד (לא השחקן קולנוע) מפלים יפייפיים באיזור הפיורד ורצה להקים שם בית
הארחה ביחד עם אשתו, ובניגוד לבית הכלא שהיה צריך לקום באיזור. סאת'רלנד אכן בנה את בתי ההארחה
שלו, ולאחר כמה שנים התבקש החוקר המקומי מטי-אנו, קווינטין מק'קינן, למצוא דרך להגיע לבית
סאת'רלנד מאיזור טי-אנו. מק'קינן אכן הצליח למצוא דרך להגיע ועל שמו קרויה הדרך. שנה לאחר מכן הוא
טבע באגם טיאנו, ומצבות לזכרו פזורו באיזור טי-אנו ומילפורד. החוקר והמטייל הדגול שנכנע לאגם טי-אנו השלו.
לטרק צריך להזמין מקום מראש, תקופה של כ-6 חודשים לפני תחילת הטרק ולהפרד מסכום כסף לא קטן.
כשאני ידעתי שאני מגיע לאיזור בסביבות תאריך זה או אחר, וזה היה כ-5 חודשים לפני ההגעה שלי לאיזור,
ניסיתי להזמין מקום בטרק למשך תקופה של חודש שלם... לאורך כל החודש הזה לא היה אפילו מקום פנוי
אחד. בגלל החשיבות והפופולריות של הטרק, הניו זילנדים לא נותנים ליותר מדי אנשים להיות על שבילי
הטרק ביום אחד. הם גם לא מרשים אוהלים בטרק, ולכן אם אתה רוצה לעשות אותו אתה חייב להזמין מקומות
בבקתות וחייב לעשות את הטרק לפי לוח הזמנים שלהם. כמובן שהם גם לוקחים סכום גדולים יותר על
השימוש בבקתות מהסכום שהם בדרך כלל גובים, ובנוסף מתווספים תשלומים של 2 הפלגות (אחת לנקודת
תחילת הטרק ואחת מנקודת הסיום - דרך פיורד המילפורד - לעיירה) ואתה יכול גם להזמין הסעות לכל
אחד מהשיוטים הללו, כדי שלא תצטרך להסתמך על אוטובוסים או טרמפים. בנקודת הסיום של הטרק, מוסבר
לך שכרגע סיימת את הטרק היפה ביותר בעולם, ואחרי טרק כזה אתה יכול להפסיק לעשות טרקים ולתלות את
מגפייך. ואכן על שלט סיום הטרק תלויות הרבה מאוד מגפי טרקים, וכל כמה זמן גם מורידים את המגפיים
ונותנים לאחרים אפשרות לתלות אותם. ברגע שהגעתי לניו-זילנד, היה לי ריטואל שחזר על עצמו כל 3-4
ימים, והוא היה ללכת ל-DOC וכפי שסיפרתי בפרק של טי-אנו, יום אחד נאמר לי שיש מקום פנוי לטרק
ומיד הזמנתי על חשבון המקום הפנוי ושיניתי את המסלול שלי בניו-זילנד כדי להתאים לתאריך היציאה
שלי לטרק. ישנם שני סוגי צועדים בטרק המילפורד: העצמאיים והמודרכים. העצמאיים זה כמו כל טרק שעשיתי
עד כה והוא אומר שאתה סוחב הכל על הגב והולך לבד, ובבקתה יש שומר, גז, שירותים ומיטות מעופשות. הטיול
המאורגן במילפורד הוא עם בקתות ברמה גבוהה, ארוחות מסודרות, מדריך מלווה, והכל עם סחיבה מינימלית על הגב.
אז כפי שאתה מתארים לעצמכם, הטרק המאורגן הוא יקר בצורה בלתי רגילה (אלפי שקלים) ונרשמים אליו רק אנשים
מבוגרים ועמידים. עליתי על ההסעה מטי-אנו למקום היציאה של השיט שלוקח אותך לתחילת הטרק.
גם בשיט הלוך וגם בשיט חזור יש שני מועדי שיט, ואני לקחתי את המועד המאוחר יותר כי זה היחיד שנשאר.
בחזרה לקחתי את המועד המוקדם יותר. מיד כשעליתי על האוטובוס ראיתי 3 אנשים שהיו איתי ביחד בבקפקר
ומיד אנחנו מתחילים לשאול שאלות אחד על השני: מאיפה אתה? - מגרמניה!, מאיפה אתה? - מגרמניה, מאיפה
את? - מגרמניה!, מאיפה אתה? - מישראל... אבל אני חצי גרמני!... ייאי! ואיך שאנחנו מתחילים לדבר
גרמנית אחד עם השני, עולה עוד נוסע ונוסעת לאוטובוס... מאיפה אתם ? - מגרמניה!. אבל כמובן שהרצף
היה צריך להפסק מתישהו ואז עלו זוג אנגלים וזוג ישראלים ועוד נספחים... הגענו לאוניה ושם ראינו
את חבורת המבוגרים שמתכוננים לטרק המאורגן. המצחיק היה לראות שלכל אחד מהם יש תיק קטן עם מים
ושתי חולצות להחליף, בעוד אנחנו עם תיקים ענקיים עם אוכל ל-4 ימים, שק-שינה, סירים וכו'...
טרק המילפורד הוא טרק של 35.5 ק"מ לאורך 4 ימים והוא טרק שמלא במפלים (כמו בפיורד מילפורד).
בגלל המזג-אוויר בפיורדלנד (שאי אפשר לדעת מה יהיה ב-10 הדקות הקרובות), הרבה אנשים התחילו את
הטרק ועשו אותו לפרקים כי היו סופות אדירות. האדם האחרון שדיברתי איתו שעשה את הטרק סיפר לי
שלא הפסיק לרדת עליו גשם ורוב הטרק היה מוצף במים שהגיעו עד החזה וכמעט ולא היה ניתן ללכת, אבל
שומר היערות החליט שזה אפשרי ללכת וכולם סבלו בהליכה ולא ראו כמעט את המסלול הליכה.
אני הגעתי לטרק אחרי כמה ימים של שמש באיזור וגם כשיצאנו היתה שמש. שטנו באגם טיאנו עד
שהגענו לאיזור תחילת הטרק.
היום הראשון:
הליכה של 5 ק"מ לבקתה הראשונה... קצת מוגחך ליום שלם של טרק לעשות 5 ק"מ... וגם לא היה כמעט
נוף בדרך הקצרה הזו. מה שהיה מצחיק זה לעבור ליד הבקתה של הטרק המאורגן, שנראתה כמו מלון קטן
עשוי מעץ... איך שהמטיילים התקרבו לבקתה יצאה אליהם מארחת חביבה ושאלה אותם "May I take you
to your room?"... אנחנו פשוט נקרענו מצחוק מהעניין וזו הפכה לבדיחת הטרק שלנו והיינו אומרים
את זה אחד לשני כל הזמן. אז כפי שאמרתי - היה חם והגענו מהר מאוד לבקתה. עכשיו, היה ממש חם!
שומר היערות אמר שאנחנו מתקרבים ל-40 מעלות... מה עושים ?
אז פיורד המילפוד מלא בקרחונים, נכון ?... ובחום כזה הקרחונים נמסים, נכון ?... בואו נחפש את
הנהרות שנוצרו מהפרשת הקרח!... בעזרת שומר היערות הגענו למקום שהנהרות מתווספים לאגם קטן וניתן
להשתכשך בו... אם אתה מסוגל... טמפרטורת המים היא מאוד מאוד קרה. בעיה נוספת - על גדות האגם
יש הרבה סנדפלייז ולכן קפצו ממקום למקום: בתוך המים - קר, מחוץ למים - עוקצים אותך.
מה שכן, אחרי שאתה במים הקפואים האלה ואתה יוצא החוצה - אתה מרגיש צמרמורת בכל הגוף שלך לכמה
שניות, ואז אתה מרגיש רענן כמו שלא הרגשת בחיים שלך. חזרנו לבקתה כדי לאכול ארוחת ערב ולהתכונן
ללילה. בלילה יצאנו לראות כמה תולעים זוהרות, והסתובבנו קצת באיזור לראות אולי יש כמה ציפורי
קיווי שיסכימו להראות את פרצופן, אך לא שמענו את הקריאות שלהן ולכן חזרנו וישבנו מתחת לכיפת
השמיים לראות את הכוכבים היפים לפני השינה של הלילה הראשון.
היום השני:
יצאתי בבוקר והתחלתי ללכת. ההליכה היתה די סתמית כאשר יש נהר לאורך כל הדרך, ואז אתה מגיע
לאיזור פתוח וגדול עם הרבה מסלולים צדדיים לאגמים ומפלים. באיזור הפתוח היו גם חיות לא שיגריות
כמו ברווזים כחולים. אחרי 16.5 ק"מ הגעתי לבקתה השניה... לבד. בזמן שהיה לי לבחור את המיטה הרצויה
עליי ולהכין את המים וארוחת הצהריים שלי, חשבתי שהטרק הזה הוא קצת אוברייטד. החלק הראשון היה ממש
משעמם, ומאז שיצאתי לאיזור הפתוח היה יפה אבל הרוטברן היה יפה יותר. לאט לאט התחילו להגיע אנשים לבקתה
ושוב היה מאוד חם אז יצאנו לחפש עוד מקומות לקפוץ למים... ההצלחה הפעם לא היתה טובה כמו פעם שעברה ורוב
המקומות לא היו מוצלחים. בעוד שאנחנו חוזרים לבקתה, משחקים קלפים ואוכלים... אנחנו שמים לב שחצי מהאנשים
עדיין לא הגיעו ויתחיל להחשיך בקרוב... שומר היערות היה מודאג כי הוא אמר שלמחרת מחכה יום הליכה קשה
ואם עכשיו הם מתקשים אז מחר יהיה עוד יותר קשה. לבסוף כולם הגיעו...
עייפים אך מרוצים. על הדלת של הבקתה היה שלט שמבקש ממך לא להשאיר את הדלת פתוחה כדי שציפורי
ה-קיה לא יכנסו ויהרסו את הבקתה. בתור בדיחה היה מטייל שצייר ציור שנקרא "סופר-קיה" ובו
ורואים ציפור קיה תולשת את הדלת של הבקתה ונכנסת פנימה. שומר היערות מסביר על המסלול מחר ואומר שישנה
עליה לא קלה של שאיתה עולים מגובה 600 מטר מעל פני הים לגובה של 1100 מטר, ואז ירידות חדות עד לגובה
100 מטר, ובגלל שזו הליכה לא קלה הוא ממליץ לצאת מוקדם וכן לעשות עצירה בגובה 1100 - שם יש מחסה
למקרה של מזג-אוויר לא יציב, אבל לפי התחזית יהיה לנו כנראה שמש... והרבה. הדבר השני שהשומר אמר
זה שאחרי הירידה, ועוד לפני הבקתה, יש מקום ששם ניתן להשאיר את התיק הגדול וללכת למסלול צדדי של
כשעה לכל כיוון כדי לראות את מפלי סאת'רלנד - אחד מ-10 המפלים הגדולים בעולם.
היום השלישי:
ללא המפלים, המסלול הוא 14 ק"מ... אבל בתחילתו זה עליות בזוית מאוד חדה בזיג-זג... קצת מקללים אבל
כשמגיעים למעלה - הכל שווה את זה. בסיום העליה יש מצבה לזכר מק'קינן, אשר מצא את הדרך וכן הדרך הזו
נקראת Mackinnon's Pass ושם נוף אדיר לתוך עמקים עם מפלים שנופלים מהחלקים הגבוהים של ההרים מסביב.
שם יש אגמי מראה, שנראים לך מדי פעם כמראה וזכים לחלוטין. שם עלולות להיות
רוחות חזקות וראות לקויה במזגי-אוויר קשים, אך לנו שוב היה יום שטוף שמש וקרוב ל-40 מעלות צלזיוס.
יש גם חסרון במזג-אוויר כזה, המפלים שראיתי שם היו חלשים יחסית... לא ירד גשם באיזור כבר הרבה זמן
ולכן הם חלשים ולא מרשימים כבדרך כלל. הגעתי למחסה וראיתי שתי דלתות: מטיילים עצמאיים ומטיילים
מודרכים. בצד של המודרכים היה\ו ברזים ומיחם וציוד להכנת תה וקפה ולהתחמם אם קר ואילו בחדר
של העצמאיים היה ספסל. זהו. בשביל מים - היתה בחוץ חבית שאספה מים גשמים, שכן לא ירדו בזמן האחרון.
מצחיק. אז, כשעמדתי וראיתי את העמקים ואת המפלים (למרות שלא היו כל-כך מרשימים), הבנתי למה מחשיבים
את הטרק הזה ליפה ביותר בעולם. אתה מגיע למצב שאתה רק רוצה לשבת ולהסתכל על האיזור מלמעלה.
לאחר ישיבה ממושכת כזו, התחלתי את הירידה שלי... בזמן שירדתי ראיתי ושמעתי מפולות שלגים קטנות
שקורות על פסגות ההרים בגלל השמש שממיסה את השלג. עוד מחזה מרהיב.
בעוד אני יורד בין נחלים ועמקים, הגעתי למקום הפיצול למפלי סאת'רלנד. מיד הורדתי את התיק ולקחתי
איתי מצלמה ומים והופ - רצים לעבר המפל. פתאום, בלי התיק הכבד, אתה מקבל הרבה מרץ ורוצה לרוץ.
הגעתי למפל היפייפה שמתחתיו ישנו אגם קטן עם סלע ענק במרכזו. הסתכלתי ימינה, הסתכלתי שמאלה, נזכרתי
שאני הולך מאוד מהר וגם רצתי עד פה ושלא ראיתי אף אחד אפילו קרוב אליי בשביל ואף אחד גם לא היה
קרוב אליי בימים הקודמים... ואז הורדתי את כל הבגדים שלי וקפצתי למים הקרים. אחר-כך תיפסתי על הסלע
והרגשתי את מי המפל נופלים עליי בחוזקה. יצאתי החוצה, התלבשתי ושמתי פעמיי לחזור למסלול. רק כשהגעתי
לפיצול - ראיתי את המטייל הראשון מגיע לאיזור ושואל אותי: "אתה בא למפל?". אני כמובן עניתי שכרגע
חזרתי ואני ממליץ בחום. המשכתי עד לבתקה השלישית וכשהגעתי השומר היה בהלם שמישהו הגיע כך-כך
מוקדם ועוד אחרי המפל. הוא מיד המליץ לי על האגמים באיזור בשביל להשתכשך ואני חיכיתי
לחבר'ה כדי ללכת. שהגיעו הראשונים, הלכנו ביחד לחפש מקומות טובים להכנס למים והלכנו בעקבות
ההנחיות שנתן לי שומר היערות. ואכן הגענו לאיזור יפייפה שהמים מתנקזים מהנהרות לאגם עם כמה
סלעים מסביב. מיד עלינו על הסלעים וקפצנו לתוך המים הקפואים, שוחים מהר לעבר החוף כדי לצאת
לטמפרטורה אנושית. בערב שומר היערות הסביר לנו שהחלק האחרון של הטרק הוא מישורי, אבל ארוך,
כמעט 20 ק"מ. והוא הסביר לנו על כל הדברים שיש לראות בדרך וייעץ לנו לצאת מוקדם כדי לא
לפספס את המעבורת האחרונה ולהפסיד את הטרמפ הביתה. ישבנו כולנו להכין אוכל, ואז הוצאתי
מהתיק שלי משהו שקניתי במיוחד ליום האחרון: בקבוק עם אבקת פנקייק שרק צריך להוסיף מים
ולנער כמה דקות ויש לך עיסה להכנת פנקייקים. יחד עם זה הבאתי כפתורי שוקולד, והכנתי
לכל החבר'ה פנקייקים עם פרצוף מחייך משוקולד.
היום הרביעי:
יצאתי אחרון מהבקתות, אבל לאט לאט ראיתי שאני עוקף את כולם וסיכוי גדול שאני אגיע
ראשון. בדרך ישנם מפלים יפייפיים באיזורים ירוקים או באיזורים פתוחים וגם סלע
בצורת פעמון (חלול בתוכו וניתן להכנס פנימה) ואגמים (שבגלל היובש בזמן האחרון נהיו
ביצות) והרבה הרבה ירוק. הגעתי ראשון נקודות סיום הטרק (אשר נקראת נקודת הסנפלייז, ואכן
היו שם הרבה סנדפלייז) ואז יש לך 2 אפשרויות: אם להיות בחוץ ולהעקץ או להכנס למחסה ולמות מחום.
ראיתי את הנעליים, ראיתי את השלט, ואז נכנסתי למחסה וחיכיתי. אחרי כמעט שעה הגיע מטייל ניו-זילנדי
והציע להשאיר פה את התיקים וללכת קצת אחורה לאיזה אגם להשתכשך קצת... הלכתי איתו, אבל זה כבר לא היה זה.
כשהגיע השעה עליתי על המעבורת ששטה קצת בתוך פיורד המילפורד ואז לוקחת אותך לנמל לקחת אוטובוס בחזרה לטי-אנו.
|
החבורה יוצאת לשייט לנקודת ההתחלה של הטרק
מבט מהספינה לאיזור הטרק
יוצאים לדרך
You Shall Not Pass!!!
הגשר
כריס ואני קופאים במי שלגים
הליכה בין שרכים ביום השני
פסגות מושלגים
אגם מראה (Mirror Lake) שנוצר ממפל
אגם מדהים
העמק עם ערפל מסתורי
עוד מבט על העמק
מפל מהעמק הפתוח
אגם א
פנקייקים עם חיוך של שוקולד בלילה האחרון
|
