|
|
| פרק 58: אופיר מתאהב |
אני שונא את התמונה, אבל הנה אנני ואני |
| |
כל החיים שלי היו לי עשרות התאהבויות, אבל הן לא היו רציניות אלא סתם התאהבויות של ילד תמים...
אתם יודעים על מה אני מדבר - כשאתה מאוהב ביפייפיה של הכיתה ואומר לעצמך שאתה יכול לעשות אותה
הכי שמחה בעולם אם היא רק תבחר בך ומרגיש ממש שהיא בוגדת בך כשאתה רואה אותה רוקדת עם מישהו
אחר במסיבה, למרות שאתה בכלל לא הזמנת אותה לרקוד.
אז מה שהיה לי עכשיו זה משהו אחר לגמרי...
מכל האיכסה של הבקפקרז, ביום השני שלי בוולינגטון חזרתי אחה"צ לבקפקרז אחרי סשן באחד
מקפה האינטרנט שיש ברחבי העיר, ובעודי עובר במסדרון ומנסה לחייך ולהגיד שלום לכל אחד
שעובר לידי (כנהוג בכמעט כל בקפקרז שהייתי בו באי הדרומי) ובמקרה הספציפי הזה לא מקבל
אפילו תגובה בחזרה - פתאום בלונדינית אחת אומרת בחזרה שלום, מחייכת, ושואלת אותי
לשלומי והאם אני רק
הגעתי לפה. תגובה ראשונה - תדהמה!. תגובה שניה - טוב נו, אני גבר... אנחנו מסתכלים ובוחנים חיצוניות
וקשה לנו לשלוט בזה... (אני כבר רואה את כל הבחורות שקוראות את זה רוצות לסגור
את הדף אינטרנט של השוביניסט הזה) תגובה שלישי
-
חיוך גדול על אוזניי והתחלת שיחה. אחרי שדיברנו איזה
שעה אחד מול השני באמצע המסדרון הבנו שאולי כדאי שנשב איפהשהו ונמשיך את השיחה.
הגינה נבחרה בתור המקום ישיבה. אז קוראים לה אנלואוג (Anlaug), אבל קשה לבטא
את השם שלה וגם היא הייתה שנתיים בארה"ב - אז היא אימצה לעצמה את הקיצור "אנני"
(Annie). אנני היא סטודנטית לביולוגיה מנורווגיה שאוהבת ספורט, מוזיקה ולטייל. אני
מכיר עוד מישהו שאוהב ספורט, מוזיקה ולטייל. אנני היא אנגלופילית, אני מכיר עוד מישהו
שהוא אנגלופיל. ההמשך כבר ברור - נפרדנו לבדיוק שעה (מקלחת והחלפת בגדים) ונפגשנו
במסדרון ליציאה.
אחרי
שחלקנו פיצה מגיהנום, המשכנו לסיבובים בעיר בלילה. אנחנו ביחד כבר כמה שעות ועדיין לא
מפסיקים לדבר. משם לפאב אירי בו היא מספרת לי שהיא עובדת בפאב אירי בטרונדהיים, נורווגיה. שותים
ושותים ושותים ואז הפאב נסגר אז חזרנו לבקפקרז. הגענו לבקפקרז ושאלתי אותה מה היא עושה מחר...
היא אמרה שהיא רצתה לסוע לנפייר, אבל עכשיו היא כנראה תשנה את התוכניות שלה. אמרתי
לה שהיעד הבא שלי הוא טאופו והזמנתי שם כבר מקום לישון לעוד יומיים (ואף אמרתי לה את שם
הבקפקרז) והיא אמרה שגם היא תיכננה להגיע לטאופו עוד יומיים. קבענו להפגש מחר בבוקר. מיותר
לציין שכל הלילה לא ישנתי, ויש סיכוי שכל החדר שלי לא יכל לישון אם הם שמעו את הלב שלי
פועם בחוזקה. לאחר לילה של חוסר שינה ותחושה מוזרה שאתה מהלך באוויר - ירדתי למטה
בחיפוש אחר הבלונדינית המקסימה מאתמול... ואין...
אכזבות היו לי לאורך כל החיים שלי... כששאלתי בקבלה ואמרו לי שהיא עזבה
על הבוקר - הרגשתי רע... ממש רע... יכול להיות שזה היה חד-צדדי ?
את היום האחרון העברתי בתחושה רעה. למחרת בבוקר עזבתי את וולינגטון לטאופו, כשאני
יודע דבר אחד בלב - שנינו כנראה מגיעים לטאופו באותו יום והיא יודעת בדיוק איפה אני ישן.
האם אני עוד אראה את אנני ?
|
אני שונא את התמונה הזו וגם נחתכתי בגילוח: אנני ואני
אני שונא את התמונה הזו וגם נחתכתי בגילוח: אנני ואני
|
|
