|
|
| פרק 60: טאופו |
במרכז האי הצפוני וצמוד
לאגם טאופו שוכנת העיר |
אני מתכונן לצניחה
החופשית |
| |
טאופו-נואי-א-טיאה, או בקיצור "טאופו" היא עיירה שנמצאת במרכז האי הצפוני של ניו-זילנד
ונחשבת למרכז הניו-זילנדי לאקסטרים ספורט. טאופו היא עיירה שיושבת על אגם טאופו הגדול, וישנם
הרבה טרקים על ההרים מסביב לאגם. בגלל כל זה אומרים שהעיר הזו היא הכי דומה לעיירות באי הדרומי (כדוגמת
וואנאקה וטי-אנו). אבל האמת היא שהעיר הזו בכלל לא דומה... העיר הזו היא לא קטנה בכלל ומלאה
בתיירים וכמות גדולה של חנויות ובקפקרז ומלונות. כןכן, העיר הזו גדולה ומתויירת.
ברגע שהגעתי לטאופו מיד התחלתי לתכנן את השהות הארוכה שלי באיזור. לבקפקרז שהייתו בו היה
פוטנציאל... הרבה פוטנציאל... היה לו אפילו סאונה לשימוש חופשי של המטיילים, אבל משום
מה המסחריות והתיירותיות של האי הצפוני דבקה בו וגרמה לו להיות לא כל-כך נעים.
כבר שהגעתי התיידדתי עם 2 פקידי הקבלה: ניקולה האנגלית וגארי הסקוטי.
גארי
היה מצחיק והיה לו מבטא סקוטי כבד, אז כל פעם שהוא דיבר והישראלים לא הבינו מה הוא אומר
הם היו קוראים לי כדי שאני אתרגם. בטאופו ראיתי את הסניף של Pak'N'Save הראשון שאני
רואה באי הצפוני ובו גיליתי דבר מוזר - יש לשלם עבור שקיות ניילון. רוב המטיילים פשוט לוקחים ארגז
מהארגזים הרבים אשר זרוקים בכניסה. מוזר לחלוטין. גם פה יש סניף של Hell Pizza וכמות גדולה
של פאבים. אחרי ששמתי את התיק בחדר ניגשתי לניקולה וביקשתי ממנה לבדוק אולי אם בחורה בשם
אנני מיועדת להגיע לפה היום או אפילו מחר ומחרתיים, ניקולה השיבה בשלילה. כפי
שאמרתי - טאופו נחשבת למרכז של ספורט אקסטרים, והענפים הכי פופולריים הם צניחה חופשית וקפיצת
באנג'י כאשר בשניהם בעיר ישנם כמה מפעילים עם תחרות אדירה בניהם ובגלל זה - המחירים הם
הכי זולים בניו-זילנד ובין הכי זולים בעולם.
לא רק שהמחירים זולים, גם הנופים מדהימים... עשיתי חישובים של זמן באוויר וגובה וכו' והגעתי למסקנה
שאני רוצה לעשות צניחה חופשית ולא באנג'י, אז ניקולה הזמינה לי צניחה חופשית למחר בבוקר. אם אתה
קופץ לפני השעה 10:00 אז זה עולה אפילו פחות, אז ניקולה הזמינה לי ל-9:30.
קמתי בבוקר, הגענו להאנגר, נתנו הדרכה קלה, הלבישו אותנו והעמיסו אותנו על מטוס קטן. כשהגענו לגובה
המתאים - קפצתי!
יאוווווווווווווווזהההההההההההההההההההההההה !!!!!!!!!!!!!!
אחרי 55 שניות של נפילה חופשית המדריך משך ופרש את המצנח, ברגע זה המדריך התלהב ממני ואמר לי
לתפוס את המושכות והסביר לי איך עושים סבסובים ואיך מנווטים ימינה ושמאלה... פשוט מעולה!.
אחרי כ-6 דקות של רחיפה נחתנו על האיקס והראו לנו סרט של ההמראות והנחיתות שלנו.
מה שמצחיק שאם
רצית לקחת סרט אישי שמתעד את הקפיצה זה עולה בערך כמו עוד צניחה חופשית. חזרתי לבקפקרז והזמנתי מקום
לטרק "טונגרירו קרוסינג" למחרת. ובעודי נכנס לתוך החדר שלי פתאום אני שומע את ניקולה צועקת בחוץ:
"אופיר!, אופיר!, איפה אתה ?"... עם גבה אחת למעלה מתוך תמיהה יצאתי מהחדר לכיוון
הקבלה ומולי אני רואה את ניקולה באה אליי ומאחוריה מחייכת לה אנני.
אנני ?, אנני ???, לאן נעלמת ???
אנני
הסבירה שהיא נורא נורא רצתה ללכת לנפייר, ואני כל הזמן מטיף על זה שכל אחד צריך לעשות מה שטוב לו
אז היא נסעה ליום אחד לנפייר והיא ידעה שהיא עוד תראה אותי כי היא ידעה בדיוק איפה אני אהיה ומתי.
גארי הביא לי כמה קופונים של הפאבים באיזור ויצאנו לאכול ולשתות אבל לא עד מאוחר כי למחרת צריך
לקום מאוד מוקדם בבוקר בשביל ההסעה לטרק "טונגרירו קרוסינג".
גם אנני
יוצאת לטרק באותו יום, אבל היא לקחה את האוטובוס של העייפים שלא יכולים לקום בבוקר. הסיבה שאני
לקחתי את האוטובוס המוקדם היא שהטרק הזה מאוד פופולרי ויש לו שעות עומס שהוא פשוט
מפוצץ באנשים. הבעיה היא שהאוטובוס מגיע לאסוף בנקודת הסיום אחרי 7 ו-8 שעות, ואני ידעתי שאני
אסיים אותו בהרבה פחות ואני אשתעמם... שאלתי את ניקולה אם יש אוטובוס יותר מוקדם
והיא אמרה שלא ושאין סיכוי שאני אסיים בכזה הפרש גדול... התערבתי איתה וכמובן שזכיתי. קבעתי
עם אנני שבערב אחרי הטרק היא מגיעה לבקפקרז שלי לארוחת ערב שאני מבשל (היא ישנה
בבקפקרז אחר). איך שהגעתי בחזרה לעיר רצתי לסופרמרקט לקנות מוצרים לארוחת ערב ואז
חזרתי מהר לבקפקרז להתקלח ולהכין את האוכל. בשביל שיהיה רומנטי תפסתי שולחן
והוצאתי אותו החוצה,
שמתי עליו
צלחות ו-2 נרות. הכנתי את כל האוכל (והכנתי המון אוכל) וחיכיתי. באיחור אופנתי של 25 דקות
הגיעה אנני וישבנו לאכול. היא אהבה מאוד את האוכל ואף לקחה פעמיים תוספת (ממתי בחורות אוכלות כל-כך
הרבה?). אחרי האוכל יצאנו לשבת על גדות האגם ולאכול M&M's כאשר אנחנו מחובקים ומנושקים.
כך עברו להם עוד כמה ימים מדהימים בטאופו עם אנני. במהלך
השיחות שלנו אנני סיפרה לי על כך שהיא היתה בת 18 והיתה בארה"ב היה לה חבר אמריקני שיום אחד
הוא הציע לה נישואין והיא ברחה ולא דיברה איתו מאז. כשדיברנו על המשך הטיול (הרי אנחנו לא יכולים
להשאר בטאופו כל הזמן), ושנינו הרי אוהבים סקי (היא נורווגית, הסקי למעשה הומצא אצלם) אז
אמרתי לה שאני טס לוויסלר בקנדה כדי לגלוש והיא מוזמנת לבוא איתי, והיא אמרה שהיא נורא היתה
רוצה אבל לא יכולה ואז אמרה שהיא אחרי ניו-זילנד ממשיכה לפיג'י ולמה שאני לא אצטרף אליה.
אז הגיע
הזמן להמשיך הלאה... אנני אמרה שהיא כבר בזבזה את כל הימים שנשארו לה בניו-זילנד והיא חייבת
להגיע לאוקלנד עוד כמה ימים כדי לתפוס את הטיסה שלה לפיג'י ושאני צריך לבוא איתה. אמרתי לה
שאני צריך לחשוב על זה. אנני היתה צריכה לתפוס את האוטובוס בבוקר לאוקלנד, ולי היה טרמפ
אחה"צ ליעד הבא שלי - רוטורואה, אז קבענו שנפגש מחר בבוקר בתחנת האוטובוס. לא ישנתי
כבר כמה לילות רצופים והלילה הזה לא היה שונה, שוב המחשבות האלה על אנני... מתישהו באמצע
הלילה קמתי והתחלתי לכתוב לה מכתב על כמה שאני אוהב אותה ושתחכה לי בפיג'י כי אני
כנראה אגיע אליה. בבוקר קמתי ורציתי לקנות פרחים, אבל רציתי להיות מקורי אז קניתי בונבוניירה
שנקראת "Roses" ובה יש שוקולדים בצורת ורדים. עם הבונבוניירה והמכתב עמדתי
בתחנת האוטובוס בבוקר - ואין אנני. שאלתי את העובדת בקופה אם איזה בלונדינית רכשה אצלה כרטיס
והיא אמרה שלא. לא ידעתי
מה לעשות... מיד נזכרתי במה שהיא סיפרה לי על הבחור שהיא ברחה לו בארה"ב כי הוא הציע
לה נישואין. הלכתי וישבתי ליד האגם איזה שעה... באותו הזמן היה בטאופו תחרות
איש-הברזל שהיא למעשה תחרות טריאתלון של כל ניו-זילנד וכמובן של ספורטאים אורחים ובגלל התחרות כל
החנויות נתנו הנחות והטבות למשתתפים. לפני המעבר לרוטורואה נכנסתי לקפה אינטרנט לראות אולי
אנני שלחה איזה מייל או משהו... לא היה כלום. כשנכנסתי לחנות ראיתי שהם נותנים הנחות
למשתתפים בתחרות איש-הברזל. כשסיימתי באתי לשלם והמוכרת מחייכת אליי ואומרת לי "היה
טוב אתמול, הא ?"... לא הבנתי כל-כך מה היא רוצה ממני ואז כשיצאתי וספרתי את העודף ראיתי
שהיא נתנה לי עודף למשתתפי תחרות איש-הברזל והיא אמרה "היה טוב אתמול" כי אתמול היה היום
האחרון בתחרות והיא חשבה שאני הייתי אחד המתמודדים בתחרות. :)
כשחזרתי לבקפקרז ניקולה
קפצה עליי ואמרה
ש-אנני התקשרה כבר 3 פעמים וחיפשה אותי כדי להגיד לי שהאוטובוס יצא שעה מוקדם יותר
ונתנה לי את האימייל שלה כדי לדבר. ניקולה היתה פשוט מתוקה לאורך כל
התקופה שלי בטאופו. ערב אחד גם היתה תחרות באחד הפאבים שהגברים צריכים להגיע בביקיני והבחורות בוחרות
את ההכי סקסי (מין תשובה פמיניסטית/הומוריסטית לכל תחרויות הביקיני), באותו ערב ניקולה הביאה לי
את הביקיני שלה וניסתה לגרום לי להצטרף לתחרות... הייתי עסוק עם אנני אז סירבתי.
עם רגשות מעורבים ותחושת בלבול כוללת - עזבתי את טאופו לכיוון רוטורואה.
עכשיו כבר יש לי ספקות - לטוס לפיג'י או לא ?, כי אולי גם שם היא תבריז לי...
|
שושני שוקולד
מפלי הוקה ביציאה מטאופו - נגיע אליהם בהמשך
בריכות בוץ מבעבע ביציאה מטאופו - נגיע אליהם בהמשך
גייזרים ביציאה מטאופו - נגיע אליהם בהמשך
|
|
