טונגרירו
קרוסינג
נחשב לטרק היומי (Day Walk) היפה ביותר בכל ניו-זילנד. המסלול נמצא
בתוך הפארק הלאומי של טונגרירו שהוא הפארק השמור העתיק ביותר בניו-זילנד ואחד העתיקים
בכל העולם. יש תיעודים של צ'יפים מאורים שהורו לשמר את הפארק בגלל יופיו עוד לפני
מאות שנים. באיזור הפארק ניתן לעשות 2 טרקים ראשיים: מעגל טונגרירו - טרק מעגלי בכל האיזור
של שני הרי הגעש ו-מעבר טונגרירו (טונגרירו קרוסינג) שלמעשה הינו טרק יומי העובר בין שני ההרים
וכל היופי שבניהם. לפי כל אדם שפגשתי ותמונות שראיתי, שאר חלקי הטרק מחוץ לקרוסינג
הם לא מיוחדים או משמעותיים בכלל. אני החלטתי לקחת את הקרוסינג, שלמרות שהוא
Day-Walk הוא אורך כ-7 שעות ויש בו טיפוסים מאתגרים והליכה על פסגות. בגלל שהטרק
כל-כך מוכר, ובגלל שהוא יומי ולא צריך לסחוב את כל התיק על הגב, המסלול מאוד מאוד עמוס.
תחילת הטרק נמצאת כ-20 ק"מ מחוץ לטאופו ונקודת הסיום אף רחוקה יותר, ולכן צריך לקחת הסעה
לאיזור תחילת הטרק והסעה בחזרה מאיזור סיום הטרק. בגלל העומס האדיר על שבילי הטרק - מציעים
למטיילים לקחת אוטובוס על הבוקר (שעולה קצת יותר, אבל מבטיח חוסר עומס על השבילים) וכן עשיתי.
ה-DOC מעריך שלוקח 6-7 לסיים את הטרק, ולכן האוטובוסים מחכים בנק' הסיום של הטרק
אחרי 7 ו-8 שעות. לי, כפי סיפרתי בפרק הקודם, היה ויכוח עם ניקולה על כמה זמן ייקח לי.
היא טענה שהמהירים עושים אותו ב-6 שעות. 2 אוטובוסים הגיעו לנקודת תחילת הטרק עם עלות השחר.
אני הייתי באוטובוס השני והגענו כשהשמש רק התחילה לזרוח. זה כנראה הטרק האחרון שאני הולך
לעשות בניו זילנד, והנה אני יוצא...
החלק הראשון של הטרק קצת משעמם - אתה הולך על שביל סלעי ורק רואה את הר נגאורו ממרחק.
זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שאני אקרא להר "נגאורו", מעתה והלאה נקרא לו "הר דום"
(Mount Doom) מכיוון שבטרילוגיית שר הטבעות השתמשו בהר זה בתור "הר דום" שבו
משמידים את הטבעת. עכשיו אתם מבינים למה הטרק כל-כך פופולרי ?
בכל מקרה, במציאות זה גם אכן הר געש ואפילו הר געש פעיל, אבל לא לאחרונה. לפי ההיסטוריה
סטטיסטית הר דום פרץ כל 25 שנים, והפעם האחרונה שהוא פרץ היה באמצע שנות השבעים... לכן גארי
אמר לי שאם אני שומע רעש ורואה נהר אדום מתקרב אליי - שלא אצלם... שאברח! :)
בטרילוגיית הסרטים הכניסו הרבה אפקטים של לאבה גועשת מההר, אך למעשה כרגע הוא שקט.
אז אחרי החלק הראשון של הליכה מגיעים לאיזור הקשה ביותר בטרק - מדרגות השטן. מדרגות השטן זו
עליה בזווית מאוד לא נוחה לטיפוס, וכן כל העליה היא על סלעי בזלת שחורים ומשוננים.
בחלק הזה הרבה מאוד אנשים מוציאים כל קללה שהם אי פעם שמעו. יש אנשים שפשוט יורדים על
ארבע ומטפסים לאט לאט. כולם, אבל כולם, צריכים לעצור מדי כמה דקות לתפוס אוויר. אני לא
אוהב עליות בדרך-כלל, אבל העליה הזו דווקא היתה נחמדה לפי דעתי - אתה טופס סלע וקופץ עליו,
עושה לעצמך דרך בין סלעים שחורים ענקיים, ובסוף כשאתה מגיע לפסגה אתה מרגיש על פסגת העולם.
אך למעשה, הטיפוס ממדרגות השטן מביאות אותך רק לתוך המכתש שליד הר דום. כאן יש לך 2 אפשרויות:
לעלות על הר דום או להמשיך במסלול ולעלות על הרכס שלידו. במבט ראשון על הר דום הוא נראה מרשים מאוד,
אמנם אין את נהרות הלאבה כמו בסרטים אבל מולך עומד הר יפייפה עם גוונים שונים של חום ואדום על
פיסגתו. עוד עליה קלה (ולא על סלעים משוננות) והגעתי לרכס. פה אתה באמת מרגיש על
פסגת העולם כי אתה נמצא בנקודה מאוד גבוהה - מעל קו העננים.
פתאום
כל העמק נפתח בפניך ואתה רואה אותו מלמעלה ביחד עם העננים. בשלב זה כבר הספקתי לעקוף את כל
המטיילים פרט לזוג מטיילים אחד. אחרי שלקחתי כמעט כל תמונה אפשרית מהפסגה, המשכתי במסלול בעקבות
הזוג. בהמשך ישנה ירידה עם קרקע לא יציבה כל-כך (הרבה סלעים קטנים ועפר שבתוספת לזווית הירידה
הופכת את העניין ל-לא פשוט). ראיתי איך הזוג שלפני יורד לאט-לאט כדי שלא להחליק מטה. אני
המשכתי בהליכה רגילה וראיתי שאני מחליק קצת מדי פעם, אז הלכתי עם זה הלאה - כיוונתי את הרגליים
כאילו שאני על סקייטבורד או סנואובורד וירדתי בחצי הליכה-חצי החלקה במהירות עד למטה. כאן
אתה נכנס לאיזור אגמי האמראלד. בגלל שאלה הרי געש, אז יש גופרית וממנה נוצרו אגמי האמראלנד
שהינם אגמים עם גופרית אשר נראים בצבע אמראלד והם פשוט מדהימים למראה. עצרתי, התפעלתי
והחלטתי - אני רוצה לתפוס
פה מקום יפה ופשוט להסתכל על היופי הזה... הר דום
לידי, העננים בקו שלי,
כל העמק מתחתי, מכתש מסביבי ואגמי האמראלד לידי (מה שנקרא: "לשבת על הר"). אחרי שמצאתי מקום לשבת
וצילמתי את כל התמונות (ולגמתי שלוק של מים), התיישבתי. איזה יופי... אני יכול להעביר יום
שלם בבהיה באיזור המדהים הזה. רגע... מה זה הריח הנוראי הזה לעזאזל ???
באגמים האלה יש הרי גופרית, לגופרית יש נטיה להיות בריח של ביצה סרוחה, אוי זה נוראי!. מיד
קמתי והמשכתי בהליכה מהירה במסלול, להשאר בריח הזה הפך פתאום ללא כזה להיט. בהמשך הדרך
מגיעים לאגם הכחול הגדול, עוד אגם מדהים בתוך מכתש. מכאן והלאה יוצאים מהמכתש ומתחילים בירידה
דרך שדה עד לנקודת הסיום. החצי הראשון של הטרק פשוט מדהים - מדרגות השטן, הר דום, הרכס,
המכתשים, אגמי האמראלד, האגם הכחול הגדול... החצי השני של הטרק הוא פשוט ירידה בתוך
שדה עם קצת Bush-Walking לקראת הסיום - די משעמם.
הגעתי לנקודת הסיום, בהסתכלות על השעון - פחות מ-5 שעות... הא!, ניקולה הפסידה לי
בהתערבות!. אבל מה אני עושה עכשיו ?... משעמם פה... כמה מבקרים הגיעו לבדוק את
האיזור ושאלו כמה שאלות, אז הם העבירו לי את הזמן קצת, בשאר פשוט הקשבתי למוזיקה והלכתי בסיבובים.
אחרי שעה וחצי התחילו להגיע אנשים, ובגלל שהיה יום שמש יפייפה והיה עוד שעה לפחות
עד שמגיע האוטובוס - הרבה אנשים פשוט הורידו חולצה והשתזפו... תיירים מצחיקים...
|
אגמי האמראלד
הר דום
האגם הכחול הגדול
מבט מהרכס מעל העננים
מפל קטן בדרך למדרגות השטן
מבט מהרכס מעל העננים
מבט מהרכס מעל העננים
|
