מסביב לעולם עם אופיר

פרק 35: טרק הקפלר

טרק הקפלר באיזור פיורדלנד, ליד טיאנו

מסלול הטיול... מעגלי, עם 3 בקתות מרכזיות ל-4 ימים

קפלר היה מדען ואסטרופיזיקאי גרמני... כמה הוא קשור לטרק: כלום. אפשר לראות כמה כוכבים בפסגת ההר וזהו בערך. בכל מקרה, ישנם 9 טרקים שנחשבים למפורסמים והטובים ביותר בניו-זילנד והם נקראים ה-Great Walks. הדרומי ביותר מהטרקים האלה נמצא באי סטוארט, שלשם לא יצא לי להגיע והשני הכי דרומי הוא הקפלר והוא גם היה הטרק הראשון שלי. הכינוי של טרק הקפלר הוא טרק "שובר הברכיים" וזאת מכיוון שהרבה אנשים שיוצאים לטרק הזה חוזרים עם כאבי ברכיים עזים שמשביתים אותם לימים רבים. טרק הקפלר הוא טרק שמתחיל באיזור שנקרא The Control Gates שהם נמצאים ממש מול העיר טיאנו בגדה השניה של אגם טיאנו. כמובן שאגם טיאנו הוא גדול יותר וממשיך צפונה, אך באיזור טיאנו יש שתי גדות כאשר מצד אחד יש את טיאנו ומהצד השני מתחילים את הטרקץ המרחק להקיף חצי גדה (מטיאנו להתחלה של

הטרק) - 6 ק"מ. רוב האנשים מעדיפים לקחת טרמפ או אוטובוס לתחילת הטרק מכיוון שהטרק עצמו הוא במילא 60 ק"מ, אז למה להוסיף עוד 12 ק"מ (הלוך וחזור), וכמו כן - היום הראשון הוא קשה מאוד. כדי להקטין עוד יותר את הטרק רוב האנשים מוותרים על הקטע האחרון (הטרק הוא מעגלי - מתחיל ומסתיים באותה נקודה) ובמקום לסיים מעגל הם יוצאים בסיום היום השלישי החוצה מהיער ותופסים אוטובוס או טרמפ בחזרה לעיר. הטרק עצמו הוא להרים הסובבים את טיאנו ומאנאפורי ושם ניתן לצבע תצפיות מדהימות לאגם טיאנו ואגם מאנאפורי וההרים המושלגים שמסביב.
לאורך המסלול יש בקתות, לפני היציאה יש להזמין מיטה בבקתה ולשלם עליה. אם יש לך אוהל אז יש גם מקומות להקמת אוהלים ואתה משלם על שימוש במים ובשירותים. בכל קמרה צריך להזמין

מקום מראש. בכל ה-Great Walks מחירי הבקתות הם גבוהים מאוד ואין תמיד מקום. תמיד יש לך שומר יערות בבקתה שמבקש את כרטיס התשלום כדי לוודא ששילמת. בטרקים הקטנים בדרך כלל אין שומר יערות והם מבקשים שתשאירו את שובר התשלום בתיבה, וכמו כן התשלום הוא קטן בהרבה. בכל הטרקים האלה אתה הולך על שביל, ואחרי כל שעת הליכה בערך אתה נתקל בשלט שאומר לך למה יש בהמשך. במקומות שהשביל לא ברור לחלוטין ישנם חצים כתומים שמכוונים אותך לכיוון הנכון. כמו כן, במידה ויש מסלול צדדי (לא לאורך מסלול הטרק הרגיל) ובו יש משהו מרענן לראות או מבט טוב על האיזור - אז יהיה שלט שמסביר על המסלול הצדי וכמה זמן ייקח לך לסיימו. בכל הטרקים האלה - אתה סוחב את כל הציוד שלך על הגב. בבקתות אתה מקבל כיריים עם גז, מזרן עם ציפוי פלסטיק, כמה מנורות בודדות שעובדות מספר מצומצם של שעות כל יום על בטריה (הניו-זילנדים לא מסכימים להרוס את

הטבע שלהם בהעברת קווי חשמל לאיזורים היפים הללו), שירותים וכמה שולחנות וספסלים. כמו כן יש ברזים, אך אין מקלחת וגם הברזים הם מקבלים מים ממפלים ונהרות מהסביבה ולכן עלולים להיות מסוכנים לשתיה ולכן יש להתריח אותם לפני השתיה בחלק מהמקומות. כדי לא להרוס את הטבע - גם אין פחים... אתה לוקח איתך את הזבל שלך ולכן צריך לבדוק טוב-טוב מה לוקחים לטרק ומה משאירים באיכסון כי כל גרם מעמיס על הגב שלך במשך כל הימים האלה...
אז מה לוקחים לטרק ?... שק שינה, בגדים, כלי בישול, אוכל, שתיה ו-תוספות. מה זה תוספות ? - סיימת את הטרק ואתה יושב ואוכל את האוכל שלך, מה עכשיו ?, צריך קלפים, מוזיקה, ספר, משהו ! כמו כן אפשר לקחת מינידיסק או כל נגן מוזיקה אחר לשמוע בזמן שהולכים, ומצלחמה לצלם את הנופים...

לי היה סט סירים דקים (שלא ישקלו הרבה) וכלי אוכל. השק שינה שלי היה גדול מאוד אבל זה מה יש ועם זה ננצח... ונשבור את הגב... ובגדים בחרתי בקפידה ועכשיו הגיע הזמן לקנות אוכל טז הלכתי לסופר-מרקט של טיאנו לקנות אוכל ל-4 ימים. האוכל הממולץ ביותר לטרק הוא נודלס - קל לסחיבה, פשוט ומהיר להכנה וגם הזבל שלו (שקית ניילון) לא שוקל הרבה. שקית נודלס פשוטה יכולה לעלות לך 30 סנט (פחות משקל אחד), אך בכל זאת רוב המטיילים (הלא ישראלים כי ישראלים קמצנים :) ) מעדיפים לשלם בין 5 ל-10 דולרים בשביל ארוחה מיובשת. ארוחה מיובשת היא שקית אטומה שמכילה ארוחה מסויימת (בשר עם ירקות, ספגטי בולונז... יש הרבה סוגים) כשכל מה שצריך זה לפתוח אותה, להוסיף לה מים חמים, ולסגור אותה לכ-5 דקות שבתומן - האוכל מוכן. מה שחשוב לבחור כשאתה בוחר אוכל זה גם לחשב את המשקל לפני שאתה אוכל את זה וגם את

המשקל אחרי שאתה אוכל את זה, והשיקול הנוסף הוא - שזה לא ייהרס. כדוגמא: אם אתה רוצה להביא איטריות ורוטב עגבניות בנפרד, אז אל תביא צנצנת של רוטב עגבניות כי גם זה כבד וגם זה עלול להישבר לך בתוך התיק, וזה יכול להיות בכלל לא נעים. דבר נוסף שמומלץ זה חטיפי אנרגיה/גרנולה... עדיף עם קצת שוקולד שייתנו לך כח... חטיפים כאלה כדאי שיהיו נגישים, בכיס או משהו למקרה שאתה רעב או צריך אנרגיה באמצע ההליכה ולא רוצה להוריד את התיק מהגב. כשאתה באמצע הליכה להוריד את התיק זה רעיון גרוע למדי כי אז לא תרצה להחזיר אותו לגב. בגלל זה מומלץ לקנות נאד-מים שממנו יש צינור שיוצא החוצה ואז כשאתה צמא אתה שותה מהצינור ולא מוריד את התיק ומוציא את המים. פחיות זה דבר לא מומלץ לקחת בגלל שזה שוקל הרבה, ויש אנשים שכל-כך חוסכים במשקל שאפילו לא לוקחים דאודורנט... :)

אז קניתי חטיפי גרנולה ושמתי בכיסי, קניתי אוכל ולא הכי בחוכמה, אבל צריך ללמוד מטעויות, הוספתי לתיק שק שינה, בגדים, כלי אוכל, סכום, מברשת שיניים, דאודורנט, שקיות לזבל, מסמכים, קלפים, מיני-דיסק, ספר... מוכנים לצאת ?
דבר אחרון הוא שעלול לרדת גשם בטרקים, ורק אם הטרק ממש מוצף - הם יחזירו את המטיילים ויחזירו להם גם את הכסף, עם המים לא מגיעים לך עד החזה - אפשר ללכת, ולכן מומלץ לקנות שקיות אוטומות למים ולשים את המסמכים בהם, כמו כן כדאי לקנות שקית גדול ועבה ב-DOC ולשים את תכולת התיק שלך בתוכה ואז להכניס אותה לתיק ואז למעשה כל תכולת התיק שלך נמצאת בשקית פלסטיק עבה ומוגנת, לפחות חלקית, מפני מים. אז אני כאמור החלטתי ללכת מטיאנו לתחילת הטרק ולהוסיף בכך 6 ק"מ ליום הראשון

ו-6 ליום האחרון ולהגדיל בכך את גודל המסלול שלי ל-72 ק"מ.
היום הראשון:
יצאתי מטיאנו עם התיק הכבד מאוד על הגב, והנה אני בדרך לנקודת ההתחלה של הקפלר. בדרך עוברים בשמורה קטנה עם ציפורים וחיות שנמצאות תחת השגחת ה-DOC. תוך 40 דקות בערך הגעתי ל-Control Gates ושם שלטי הטרק קפלר. החלק הראשון הוא מפה ועד ברוד ביי שהינה נקודת חוף אחרונה עם אגם טיאנו. כל הדרך לברוד ביי הוא Bush-Walking שזה אומר הליכה ביער בין שיחים. מעולם לא ראיתי כל-כך הרבה שרכים בחיים שלי... יער ענק מלא בעצים ושרכים... כל כמה זמן יש יציאה קטנה לחוף של אגם טיאנו. ההליכה היא 5.6 ק"מ ואז מגיעים לאיזור החוף וממנו ישנה עליה תלולה מאוד. כאן גיליתי שיש עצלנים שלוקחים

מעבורת עד לפה כדי לחסוך את ההליכה עד כה ולהגיע ישר לעליה. העליה היא עליה מגובה 200 מטר מעל פני הים לגובה 1200 מטר, וזאת על פני 8.5 ק"מ... ועכשיו הבנתי למה אומרים שהקפלר הוא לא טרק קל. אמנם לא ירד לי גשם בזמן הטרק, אבל ירד גשם בדיוק יום לפני הטרק וזה גרם לכל העליה הזו להיות בוצית למדי. כמה בוצית ? מדי פעם שקעתי עד הברכיים בבוץ, וכל זה בעליה מטורפת... חוויה :) בזמן העליה עקפתי הרבה מאוד אנשים וראיתי כמה היא לא קלה. בסוף העליה אתה מגיע לפסגה ופתאום כל הנוף של העמק נפתח בפנייך. על הפסגה ישנו שטיח של פרחים ומבט מרהיב על אגם טיאנו... משם יש לך הליכה מישורית קלה לעבר הבקתה הראשונה. הגעתי לשם וראיתי שאני בין הראשונים... ככה אפשר לבחור מיטה במיקום טוב. בגלל הקור הנוראי שקיים בגובה הזה כדאי לבחור את החדר הגדול יותר (יש שני חדרים, קטן

וגדול) ועדיף לסבול את הנחירות של יותר אנשים מאשר לקפוא למוות כי חום גוף מחמם את כל החדר. בגלל שאלה בקתות עץ אסור להדליק נרות אלא רק במטבח שם יש גלאי עשן בגלל הגז. הבעיה היא שהמגפיים של כולנו מלאות בבוץ ואסור להכניס אותן פנימה כי אין הרבה מקום וזה מלכלך, אך לא מומלץ להשאיר אותם בחוץ בגלל הקיאות. קיאה זה תוכי אלפיני, כלומר ציפור שנמצאת באיזורים גבוהים וקרים ויש לה מקור חזק. התוכים האלה הם תחמנים וחכמים, הם ייקחו כל דבר שהם ימצאו ויפרקו אותו לגורמים. אנשים שהשאירו מגפיים בחוץ מצאו אותם אח"כ מחוררים לחלוטין ולא משנה שאלה מגפי גורטקס חזקים. קיאות גם ממש לא מפחדות מבני אדם ולמעשה עושות מה שבא להן, ולכן מבקשים בכל לשון של בקשה תמיד לסגור את הדלת שהן לא יכנסו בגלל זה ישנם כמה ארונות קטנים לשים את המגפיים בתוך הבקתה, אבל בבקתה עצמה אתה הולך עם גרביים.

אני מיד שמתי עוד זוג גרביים על הזוג הקודם בגלל הקור, לאט לאט שהגיעו עוד אנשים וגם החלו לבשל - החדר נהייה חם יותר. אחחחחחחחחחח... איזה כיך להיות בלי תיק על הגב... במיוחד שזה התיק שלי ששוקל כל-כך הרבה... הוצאתי את שקית הצ'יפס והתיישבתי בחדר אוכל עם ספר וחפיסת קלפים. לא עברה שניה וניגש אליי שוויצרי ששאל אם אני רוצה לשחק קלפים. אחריו הצטרפו עוד שניים ושיחקנו עד לארוחת ערב שכל אחד הכין לעצמו משהו, אני הכנתי אורז. אז הגיע שומר הבקתה ונתן לנו כמה הסברים על האיזור ולקח מאיתנו את הספחים. ליד הבקתה ישנן מערות נטיפים שהלכנו אליהם והסתכלנו בעזרת כמה פנסים. אח"כ חזרנו ולימדתי את החבורה של האנשים ששיחקו איתנו לשחק את משחק הקלפים הישראלי "יניב". המשחק היה הצלחה מסחררת, ופתאום חבורת הישראלים ראו שאנחנו משחקים יניב, אבל

מדברים אנגלית... הסקרנות הרגה אותם ואז הגיח אחד מהם ושאל באנגלית מקולקלת "איך אתם מכירים את המשחק הזה" ועניתי לו בעברית שאני ישראלי... אז הגיע ה-אאאאאאאהההההההההה... זה מסביר! היום השני:
השוויצרי והקנדי ששיחקו איתי עד שכיבו את האורות אתמול קמו ב-6 כדי להגיע ראשונים... לי לא הייתה שום כוונה להתעורר לפני 9, אך העירו אותי ב-8 והתעצבנתי ויצאתי לדרך מוקדם מהצפוי. היום השני הוא הליכה של 15 ק"מ בין פסגות. השם של הליכה כזאת היא Alpine-Walk (הליכה אלפינית) שאומרת למעשה הליכה על הקצה של ההרים מפסגה לפיסגה. הקצוות האלה מאוד יפים ומאוד מסוכנים כי יש לך תהום מכל צד ואתה מתהלך בשביל קצר באמצע... מדהים !. הר מושלג מימין, אגם משמאל ותהום בינך לבין כל אחד מהם.

בגלל שהאיזור הזה מסוכן, הרבה פעמים אם יש רוחות קצת יותר מסבירות הם סוגרים את הטרק. אנחנו קמנו בבוקר עם קצת שלג על הריצפה שהיה ממש יפה, אבל נעלם בהמשך הטרק. המסלול האלפיני לוקח אותך לפסגות מדהימות ושונות, חלק מאדמה וחלק סלעי... בין פסגה לפיסגה ישנם מקלטים למקרה שנקלעת למזג-אוויר שלא מאפשר המשך ואתה זקוק לחילוץ אווירי או סתם אם בא לך לעצור להתרענן בתוך חדרון. לאחר המסלול האלפיני יש ירידה של איזה 800 מטר לעבר הביקתה השניה... כבר בדרך ראיתי שעקפתי את רוב האנשים שיצאו לפניי אבל בדיוק לפני הירידות פגשתי את השווצרי שיצא ב-6, היחיד שהיה לפנינו היה הקנדי והגענו לביקתה אחריו במרווח של כמה דקות. אז מה עושים עד שכל השאר מגיעים ? - משחקים יניב. כאן ניתקלתי לראשונה ב-Sand Flies. הזבובונים האלה הם למעשה זבובונים שנקראים זבובונים שחורים

(Black Flies) אך כשאר קפטן ג'יימס קוק נחת על אדמת ניו-זילנד והם עקצו אותו הוא לא הבין מה הם ומאיפה הם באו אז הוא אמר שהם באו מהחול ואלה זבובי חול. הזבובים הללו הם קטנים מאוד ושחורים אז אפשר להבין בהם בקלות, אך הם רבים והם עוקצים כך שמרגישים ואח"כ העקיצה מגרדת. להרוג אותם זה לא בעיה, אבל כשיש עשרות סביבך, קשה להרוג את כולם בעיקר שהם ממשיכים לבוא ולא ממש מפחדים ממך וממוות. כנראה למעלה בבקתה הראשונה היה להם קר מדי, אבל פה הם שולטים וצריך לסגור את את הדלתות ולא לתת להם להכנס בשום אופן. כאשר שואלים מטיילים מה לא טוב בניו-זילנד רובם יגידו שניו-זילנד הייתה יכולה להיות מושלמת ללא זבובי החול. כל הדוחים למינהם לא כל-כך עובדים. בכל בקתה יש את חוקי הביקתה, ומה שמצחיק שהכי הרבה מטיילים יש מאנגליה, גרמניה וישראל... אז

החוקים כתובים באנגלית, גרמנית ועברית !, הגענו עד סוף העולם ! :). ליד הבקתה ישנו מפל שנובע מכל השלגים שנמסים לאט לאט ובערב יצאנו לראות כמה סלעים ליד הבקתה שיש עליהם תולעים זוהרות (Glow Worms) שלמעשה הינן תולעים שעל חלקן האחורי ישנו קצף אשר זוהר בחושך, בדומה לסטיק-לייט... מאוד מוזר אבל נחמד וקשה מאוד לצילום. פה כבר היו לנו מצטרפים נוספים למשחק היניב... חבורה של אנגליות ואיריות עם אירי ג'ינג'י שמטייל איתן. כאן הגיע הזמן להפטר ממשקל עודף - בטיפשותי לקחתי איתי לטרק קופסת שימורים של סלק (אני מת על סלק וגם הניו-זילנדים) וזה שקל הרבה בגלל המתכת, התכולה והחומץ שהסלק נמצא בתוכו. אז הוצאתי, אכלתי ועכשיו סוחבים רק את המתכת בחזרה... אבל כל-כך התלהבו מהמשחק שלא נתנו לי לקום להכין אוכל... בשלב מסויים האירי הכין לכולנו נודלס כי הוא לא רצה

להפסיק לשחק והוא הפסיד וחיכה לסיבוב הבא. משחקים עד הלילה... למחרת חלק מסיימים את הטרק ורק מעטים נשארים בבקתה השלישית ועושים את כל הטרק. מחר זה גם היום-הולדת שלי... לחגוג באמצע ה-Wilderness :). בגלל זה אני גם סוחב 3 ליטרים של יין שזה עוד 3 ק"ג על הגב שלי.
היום השלישי:
כרגיל העירו אותי ויצאתי ב-8... ההליכה ביום השלישי היא ברובה מישורית או עם ירידות קלות וכמעט כולה היא Bush-Walking וקלה מאוד, למרות שאורכה הוא 17 ק"מ. הגעתי ראשון לבקתה השלישית וראיתי את השומר יערות של הבקתה מנקה כי בדיוק עכשיו עזב המטייל האחרון מהנגלה הקודמת... הוא שאל אותי אם באתי לשתות לפני שאני ממשיך, אז אמרתי לו שבאתי להשאר והוא היה בהלם שהגעתי כל-כך מוקדם.

אמרתי שלום כשראיתי את כל המטיילים שעוברים אותי ולא ממשיכים. מהבקתה השלישית אפשר ללכת עוד 6 ק"מ ולצאת מהטרק לאיזור שנקרא Rainbow Reach וממנו ניתן לתפוס אוטובוס לטיאנו, או טרמפ כמובן. רוב האנשים מממשים את האופציה הזו ולא ממשיכים ליום האחרון כדי לסגור מעגל. מחבורת המשחקים שלי נשארו אנגלייה, אירי ואירית... וגם לקח להם הרבה זמן להגיע ואני בזבזתי אותו בלאכול בעיקר. כשהם באו הוצאתי את היין והם היו בהלם שסחבתי 3 ליטר יין כל הימים האלה... מיד הם אילתרו עוגת יום-הולדת - כמה חטיפי שוקולד וחטיפי גרנולה שהיו להם עוד בתיק. ברגע ששומר היערות גילה שיש לי יום-הולדת אז גם הוא הלך והביא לי שוקולדים שהיו לו... חמודים :)
אני כתבתי שלט כזה שכתוב עליו: Birthday-Boy!, Birthday kisses are welcome.

היום הרביעי:
בבקתה השלישית היינו ממש מעט אנשים, ויכולתי לקום בכיף ב10... וכך עשיתי !. הקטע האחרון הוא Bush-Walking עם נהר בצידו. הנהר הזה הוא זה שצילמו בו לשר הטבעות את הקטעים שפרודו בורח לפאב לפגוש את גנדאלף בסרט הראשון בטרילוגיה. ההליכה היא 16 ק"מ כדי להגיע בחזרה ל-Control Gates ומשם שוב 6 ק"מ לטיאנו. סיימתי את הטרק הראשון שלי ועכשיו צריך לעשות את ארוחת הפוסט-טרק, עם כל הבשר שחלמתי עליו במהלך הטרק, וכמובן את המקלחת שלא עשית כבר 4 ימים ואת כל הבגדים המסריחים לכביסה ומהר!. בשניה הראשונה שהגעתי לבקפקר ונעצרתי - הרגשתי כאב קל ברגליים. קפלר - טרק דופק הברכיים גם דפק אותי לכמה ימים. לא כדאי לקחת את הטרק הזה בתור הטרק הראשון :)

אחרי הטרק נשארתי בטיאנו לכמה ימים לנוח ולתכנן את המשך דרכי כפי שקראתם בפרק הקודם.