דנידן היא אחת מהערים הגדולות באי הדרומי של ניו-זילנד והיא ממוקמת בחלקו הדרום-מזרחי (כ-5
שעות נסיעה מקרייסצ'רץ'). כשהזמנתי את הבקפקר שלי בדנידן, ראיתי שכתוב בחוברת שיש בו
מטבח, טלפון, שולחן פול, טלויזיה, חתול, רוח רפאים... כשהגעתי הבנתי את הבדיחה, כל הבקפקר בנוי
כמעין טירה קטנה והם החליטו שגם בטירה שלהם יש רוח רפאים ולכן תלו בלונים של קספר בכל מני
מקומות. כמו כן כתוב לך בחדר שאם המיטה שלך זזה בלילה זה בגלל הרוח רפאים ואם הוילון זז בצורה
...מוזרה - זה הרוח רפאים וכו
הבקפקר עצמו היה מצויין, ואף נתנו בו שמיכות פוך גדולות ומפנקות (ברוב הבקפקרים אתה משלם
...בשביל שמיכה רגילה או משתמש בשק שינה שלך) ואכן היו בו חדרי טלויזיה, פול, פסנתר, חדרי אוכל
כאמור הגעתי לדנידן באוטובוס, כאשר יש חברת אוטובוסים של האי הדרומי שלוקחת בקפקרים במחיר
סביר ולוקחת אותם מהמפתן של בקפקר א' ועד למפתן של בקפקר ב' בסיום הנסיעה... אם לא מוצאים
טרמפ זה בהחלט נוח. הרבה מטיילים בדרך כלל, כשהם לא מוצאים טרמפ, הולכים לכביש ומרימים את
האגודל... בגלל שבדרך כלל יש נתיב אחד לכניסה לעיר ואחד ליציאה - זה לא בעיה, אך קרייסצ'רץ' היא
עיר גדולה ושם קשה למצוא טרמפים. כאשר עליתי על האוטובוס נתתי לנהג את שובר התשלום, כי
משלמים על הנסיעה כבר בבקפקר, והוא ענה לי "סוויט אס". אנגלית אני יודע, וללמוד את הסלנג
.(Sweet / Cool) המקומי חשבתי שלמדתי באוסטרליה... בדרך כלל אומרים סוויט או קול
.(Sweet Ass) "ועד כמה שידוע לי הוא כרגע אמר לי או עליי - "תחת מגניב/שווה
וזה ,"Sweet As" לאחר חקירה קלה הבנתי שהניו זילנדים לא אומרים "מגניב" אלא "מגניב כמו" שזה
כאמור נשמע ממש כמו "תחת מגניב", והאמריקנית שהסבירה לי על זה אמרה לי שהיא חשבה בדיוק
(: כמוני בהתחלה וחשבה שכולם פה חרמנים
.I שהם מבטאים אותה כמו האות E דבר נוסף בדיבור הניו זילנדי זה האות
זה שמתי לב כבר שפגשתי את ג'ו (הניו-זילנדית מהטרק בצפון תאילנד) אבל לא ידעתי שזה כלל ניו
.בלקסיקון E זילנדי. אז הכללה אני כמובן לא אעשה, אבל לרוב הניו-זילנדים אין בכלל את האות
דוגמאות: במקום המילה בד (מיטה) הם יגידו "ביד" ובמקום המילה טסט (מבחן) הם יגידו "טיסט" וכן
הלאה... להרבה מאוד אנשים שלא דוברים אנגלית ברמה גבוהה, קשה להבין את המקומיים בגלל
עובדה זו הייתי עם ישראלי שכל הזמן היה צריך שאני אתרגם לו מה אמרו לו כרגע לאנגלית אמריקנית
כדי שהוא יבין ליד דנידן יש חצי אי בשם אוטגו, שבו יש כמות גדולה של כלבי ואריות ים. כמו כן ישנם
פינגווינים בחלק מהמקומות וגם שמורה לציפורי האלבטרוס הנדירות. כשהגעתי לבקפקר מצאתי
ת עצמי בחדר עם גרמני ועוד שני ישראלים שיש להם מכונית. למרות שהם היו כבר פעם אחת בחצי
האי - הם נסעו איתי שוב. כשהם היו שם, הייתה להם תקרית לא נעימה עם אריות ים. הם התקרבו
מאוד כדי לצלם ואז הזכר הגדול של חבורת האריות-ים התעצבן והחל לרדוף אחריהם. הוא אמנם מאוד
גדול ומגושם, אך אריות ים מסוגלים לקפץ במהירות על גבי חול והוא כמעט השיג אותם עד שהם קפצו
מאחורי כמה סלעים... אז נסענו לראות אריות ים, אבל לא התקרבנו הרבה... אחרי כמה זמן דקל (אחד
הישראלים) עשה רעש כדי שישימו לב אלינו, ואז פתאום במקום קפצו עוד כ-20 ראשים מהסלעים
מסביב והבנו שאנחנו במיעוט אדיר פה...לאחר שהבנו שהלהקת אריות ים פה מונים כ-30 נפשות ולא
כ-10, התחלנו לנסוג אחורה באיטיות. עשינו הליכה נחמדה על 2 גבעות שנמצאות ליד החוף והמשכנו
לחפש פינגווינים... הבנו שברוב המקומות יש לשלם כדי להכנס, וגם שעות הפעילות שלהם היא בדרך
.כלל בערב... המשכנו לראות נופים של חופים וכלבי ים משתזפים ואז המשכנו לשמורת האלבטרוסים
.בערב חזרנו לבקפקר אך עברנו בדרך בפק'נ'סייב כדי לקנות מצרכים לארוחת ערב וכמה בירות
בבקפקר פגשנו עוד 2 ישראליות וישבנו איתן קצת. זוכרים את משחק הפיצוחים הישראלי ?, אז אחת
מהבחורות היא אחות של חבר של אחי... עולם קטן. דקל וניר באו להכין אוכל ומילאו סיר מלא במים ורצו
לשפוך לתוכו כוס של אורז כדי לאכול אותו אח"כ עם קטשופ. עצרתי אותם, צחקתי קצת ואז הסברתי
להם איך מכינים אורז. כמו כן נתתי להם לאכול איתי את הפתאי התאילנדי שהכנתי... אחרי כמה דקות
הופיעו שתי הישראליות ונתתי גם להן. קבענו כבר שלמחרת נעשה אוכל ביחד. בערב ישבנו כולנו בחדר
ושיחקנו משחקי שתייה עם קלפים עד שהבנות לא יכלו לשתות יותר ואז נאצלנו לעצור. למחרת יצאתי
,מרכז העיר (למכרז העיר קוראים אוקטגון וזה בגלל הצורה של הכיכר במרכז העיר עם הקטדרלה)
והלכתי בין החנויות והמשכתי למשרד של החברה להגנת הטבע הניו-זילנדי (דוק) לראות אם היו
ביטולים ל-מילפורד. לא היו ביטולים, אבל כבר הזמנתי את הטרק הבא שלי: ה-קפלר, שיוצאים אליו
מ-"טי אנו" לעוד 5 ימים. חישבתי שאני אהיה פה עוד יומיים, ואז יומיים בקייטלינס, ואז עוד יום להיות
לפני הטרק בטי-אנו. לשאר הטרקים עוד לא הזמנתי כי קיוויתי שעוד יתפנה מקום במילפורד ואז אני
אסדר את השאר לפי המילפורד. אחרי שהשגתי מקום לטרק, הייתי צריך מכנסיים לטרק. לטרקים לא
מומלץ ללכת עם ג'ינס או מכנסי כותנה כי הם לא מתייבשים מהר, ואז אם יש לך קצת גשם אתה קופא
.מקור בהמשך כל הטרק. כמו כן צריך מכנסיים שאפשר להרוס ולא להתבייש ללכת איתם אחר-כך
הלכתי לחנות יד שניה (חנות אשר מאמינה במחזור ולכן קונה או מקבלת ביגוד מאנשים ומוכרת אותם
במחירים זולים. מצאתי מכנסיים מתאימות, אך טיפה גדולות... לקחתי בכל מקרה. בזמן החיפוש
.מצאתי גם זוג של דוקרס והייתי חייב לקחת למרות שהם היו 2 מידות גדולות עליי
בכלל בניו-זילנד אין מידות כמו בישראל ואירופה, אלא הם מודדים את היקף המותניים (בדומה לארה"ב אך
בשיטה המטרית. לאחר הרכישות נסעתי עם דקל וניר לרחוב התלול ביותר בעולם. בדנידן יש רחוב מגורים
רגיל שנמצא עד צלע הר ונטען שהוא הרחוב מגורים הכי תלול בעולם. מכוניות לא חזקות מספיק לא יכולות
לעלות את העליה וצריך רכב חזק או רכב 4על4 כדי לעלות על החלק העליון. אפילו טיפוס רגלי הוא מעצבן
קצת הבתים שברחוב נמצאים על יסודות גדולים שמחזירים אותם ישרים. אח"כ הסתובבנו קצת בעיר ובסוף
קניות ובחזרה לבקפקר. אחרי נגינה על הפסנתר וארוחת המבורגרים משובחת - חזרנו למשחקי שתיה
.ששוב היו קצרים למדי. למחרת כולם עזבו, ואני הלכתי למרכז המידע באוקטגון כדי לבדוק סיורים
"בדנידן יש את המבשלת בירה הכי גדולה בניו-זילנד - "ספייטס", וכן מפעל השוקולד הבריטי "קאדבורי
בסניפו הניו-זילנדי נמצא גם כן בדנידן. ניתן לבצע סיורים בשני מפעלים אלה ועדי (שאני אמור להפגש איתה
ועם שחר בצהריים) רצתה להצטרף אליי לסיורים. שמעתי רק דברים רעים על הסיור במפעל השוקולד
מקבלים שקית עם שתי דוגמיות שוקולד וכל שאר הסיור הוא הסברים משעממים) ודברים טובים מאוד על)
הסיור במבשלת הבירה (בחצי השעה האחרונה מקבלים כמה בירה שרוצים), אך גם הגורל לא רצה שאלך
.למפעל השוקולד והסיורים היו מלאים מפעל לכל השבוע. רשמתי את שנינו לסיור במבשלה
.נפגשנו כולנו ומיד נפרדנו - שחר לקפה-אינטרנט ועדי ואני הלכנו למפעל... לא לפני קניות משותפות לערב
!!!הסיור היה די משעמם, וכל הזמן אנחנו אומרים אחד לשני - נו... אנחנו צמאים
ואז הגיע הרגע החשוב!, נכנסנו למין פאב קטן ובו 6 ידיות מזיגה לכל אחד מששת סוגי הבירה שהמבשלה
.מפקיקה, וחצי שעה של מזיגה חופשית לכל הידיות... או במילים אחרות: איך להתשכר בחצי שעה
כשאתה שותה מהר, אתה משתכר מהר... צריך לנסות את כל ששת הסוגים ואז להמשיך לקחת את הסוג
שאהבת. אז אמנם הכוסות הם קטנות, אבל אתה ממלא אותן מחדש מהר מאוד... שנינו יצאנו קצת
.מסובבים, מזל שיש את שחר שתנהג ותסיע אותנו למקום השינה - אצל הייזל
קיימת בעולם כת של מאמינים נוצרים הדוקים שמאמינים שישו יחזור אלינו בקרוב, וכשהוא יחזור כולם ידברו
עברית ויעברו לישראל - ארץ האבות. אי לכך ובהתאם לזאת, הם מאוד אוהבים את עם ישראל ומדינת
ישראל והם יעשו הכל כדי לעזור לה ולהשאיר את העם היהודי ומדינת ישראל במצב טוב - ולכן הם מציעים
את ביתם לאירוח יהודים מישראל. אנשים מהכת הזו יש ברחבי העולם, אך בניו-זילנד בגלל שהיא מאוד
:פופולרית בעיני ישראלים בשנים האחרונות - הענף פורח. ישנן 2 חברות אשר מתעסקות באירוח הזה
היט וחיבורים. היט דורשת מהמטייל תשלום של 80 דולרים ואז מנפיקה לו חוברת של כל המארחים וכרטיס
חבר. חיבורים הולכת נגד התשלום ומסבירה שזה נגד כל העיקרון של המארחים כי הארגון מקבל את הכסף
.(וכלום לא הולך למארחים (הם אפילו לא יודעים שדורשים על זה תשלום
בקשר למארחים - חלק לא דורשים תשלום כלל וחלק דורשים כ-5 דולרים רק כדי לכסות הוצאות מים וחשמל
של המטייל עדי ושחר מעוניינות לצמצם בהוצאות בגלל שהן שכרו רכב ולכן הם השתמשו ב-חיבורים
וביקשו לישון אצל גברת נחמדה בשם הייל שגרה בדיוק מחוץ לדנידן. הייזל הייתה כמה פעמים בישראל
והיא נחמדה מאוד ולא דורשת כל תשלום, ומציאה 7 מיטות. נראה כי היא היתה נשואה פעם ובעלה כנראה
,נפטר וילדיה עזבו את הבית מכיוון שהיא מאוד מבוגרת. לי, אישית, היה מאוד לא נעים להיות בבית שלה
לבשל במטבח שלה בזמן שהיא שם, לשבת על הספות שלה בסלון וכו' וכו'... להייזל יש מפות ותמונות
מישראל בכל הבית, וגם עותקים של התנ"ך והברית החדשה באנגלית ובעברית. בשמונה בערב הייזל הלכה
.ונשארתי לדבר עם עדי אל תוך השעות הקטנות של הבוקר
לישון וכל הישראלים שישנים הלילה אצלה ישבו בסלון וראינו סרטים ודיברנו. לאט לאט הלכו אנשים לישון
|
עדי ואני שותים ספייטס במבשלה
הרחוב העקום...אאאאה, התלול ביותר בעולם
אריות ים בחצי האי אוטגו
הקטדרלה באוקטגון - מרכז העיר
אצות אדירות וכלבי ים
התחנה המרכזית
הסיור במבשלה
ברטנדר לא מוסמך
ירידה מהרחוב הכי תלול
אריות ים על החופים
|
