הבית השני שלי הוא לונדון. תמיד היה. עכשיו גיליתי בית שלישי: טי אנו.
טי-אנו היא עיירה קטנה (באמת קטנה) ששוכנת בין הרים וליד אגם (אגם טי-אנו) והיא נמצאת באיזור אשר
נקרא פיורדלנד (ארץ הפיורדים). מסביב לטי אנו יש את שלושת הטרקים המפורסמים ביותר בניו זילנד:
הקפלר (יוצא מטיאנו ומסתיים בה), הרוטברן (מתחיל או מסתיים כשעה מטיאנו) והמילפורד (מתחיל קרוב).
טיאנו היא גם העיירה הקרובה ביותר ביותר לאיזור המילפורד שהינו פיורד שנחשב אולי ליפה בעולם.
בקרבה לטיאנו, ישנם עוד 2 פיורדים גדולים: דאותפול ו-****1. ובכלל סביב טיאנו יש אטרקציות רבות:
הליכה למערות של תולעים זוהרות, קיאקים, צניחה חופשית בנוף של הפיורדלנד, טיולים קטנים, פארקים...
בגלל האטרקציות האלה, טיאנו מושכת הרבה מטיילים ובקפקרים... התיירים היחידים שבאים לטיאנו באים
בשביל לשוט במילפורד וזהו. בטיאנו אין הרבה מה לעשות חוץ מהאטרקציות האלה (וכמובן לשחות באגם
הקפוא). ואכן העיירה עצמה הינה רחוב אחד של חנויות והרבה בתי מגורים... זהו בערך.
ברחוב האחד יש שני סופר-מרקטים, שני בנקים, כמה מאפיות, כמה חנויות צילום, בית מרקחת, בערך 4
בתי קפה ופאבים, תחנת דלק ואיזה אולם קולנוע קטן. בגלל שהמקום קטן - אין הרבה בקפקרז, אבל יש אחד
מאוד גדול שאחי אמר לי ללכת אליו. אחי מכיר אותי ואני סומך עליו אז הזמנתי מיטה וכשהגעתי ראיתי
בקפקר ענק עם כמה מבנים ולא מפואר כל-כך... אמנם יש כמה מטבחים די מאובזרים וחדרי אינטרנט
וקריאה, חדר טלויזיה, מכונות כביסה וייבוש ואפילו ג'קוזי בתשלום - החדרים היו פשוטים ולא היו דברים
מפנקים כמו שמיכות או משהו... גם האנשים בקבלה היו חביבים ולא יותר, לא הבנתי למה הוא אמר לי לבוא
לפה בהתחלה. הלכתי לסופר-מרקט כדי לקנות אוכל לטרק הראשון שלי.
בבקפקר שמו אותי בחדר בבניין השני (מתוך 4 מבנים גדולים) שבו יש כמה חדרים, מטבח, סלון ומרפסת.
כמו שאמרתי כבר - חביב ולא יותר. כמו-כן המקום מפוצץ בישראלים.
כאן היה לי פיצוח מצחיק למדי, פגשתי מישהו ששירת בדיוק ביחידה שלי אבל התגייס בדיוק כשהשתחררתי.
הפנים שלו היו לי קצת מוכרות, כנראה שראיתי אותו במילואים אבל לא ממש דיברתי איתו או משהו...
היה מצחיק להגיע לפיצוח, והוא וחברה שלו לימדו אותי את המשחק קלפים הכי ישראלי שיש, ושמו: "יניב".
משחק ממכר, דרך אגב... מושלם למטיילים כאשר יש 3-5 שמשחקים ביחד.
למחרת באתי לקבלה כדי להחזיר מפתח, להזמין לילה לאחרי הטרק ולהשאיר כמה דברים באכסון בזמן
שאני בטרק... איך שאני נכנס לקבלה הם אומרים לי "אתה אופיר, נכון?", אני אומר שכן... חשבתי שהם
מוודאים את שמי כדי לכתוב בספר שהחזרתי את המפתח, אבל אז הם ממשיכים ואומרים "היית אמור לבוא
להגיד לנו שלום"... אני כזה "אוקיי..." ואז הם מסבירים ואומרים שאחי הודיע להם שאני מגיע...
והנה העלילה מסתבכת :), מסתבר שאחי בילה בבקפקר הזה חודש שלם שמתוכו הוא יצא לטרקים וחזר
פעמים רבות, אבל הוא מאוד התיידד עם ההנהלה ושמר איתם על קשר. הכי מצחיק שהם מספרים לי
סיפורים עליו ודברים שהוא עשה... הם זוכרים הכל ותמיד מחייכים כשהם נזכרים. הם אמרו לי שהם ידברו
(איתי כשאני אחזור מהטרק... כבר יצאתי לטרק עם חיוך (על הטרק אספר בפרק הבא.
אז מעתה גם אני ביליתי הרבה זמן בסביבות העיר, יוצא לטרק של כמה ימים - חוזר לכמה ימים וכו'...
ברגע הראשון שחזרתי, כולם פתאום חייכו ואמרו לי "מזל טוב"... הייתה לי יום-הודלת ומתברר שאמא שלי
לקחה את מספר הטלפון שלהם מאחי וניסתה לתפוס אותי ובמקום - דיברה איתם. לקחתי את הדברים
מהאיכסון ואז רינתה (אחת העובדות) אמרה לי שהיא שמה אותי בחדר טוב עם 4 בנות... וייפי :)
הטרק הכי נחשב בניו זילנד (ואולי בעולם) הוא המילפורד, אז החדר הטוב ביותר של הבקפקר גם נקרא
המילפורד... איזה הבדל... משיחת טלפון עם אחי הבנתי שזה היה ממש הדירה שלו במשך השהות שלו פה
ואני יכול להבין אותו (וגם את העובדה שהוא השתמש במילה "דירה"). החדר מחולק ל-2, חדר שינה ובו
שלוש מיטות קומתיים, חלון הזזה וגישה למקלחת ושירותים פרטיים ו-חדר שני עם סלון ומטבחון שכולל כלים,
סכום, מקרר, גז, טוסטר וקומקום חשמלי. בסלון היה שולחן אוכל, שולחן קטן וכמה ספות ולכל זה יש מרפסת
גדולה עם שולחן וערסל שצופה על אגם טיאנו השלו וההרים היפייפיים שמסביב. תענוג!.
וכל זה נחשב עדיין חדר פשוט, כמו הקודם שלי שבאמת היה פשוט (חדר אחד עם 4 מיטות קומותיים,
שירותים משותפים במסדרון, מטבח משותף לכל הבית, סלון משותף לכל הבית) ולכן גם התשלום זהה :).
כל מי שראה את החדר קינא, ולא האמין שאני משלם כמוהו... אפליה משהו ? :)
אז חזרתי מהטרק מאוד מוקדם (אני הולך מהר) והגעתי לחדר ועכשיו יש 3 דברים שאתה עושה שאתה חוזר
מטרק: כביסה, מקלחת ו-ארוחה מפנקת... אז מיד הוצאתי את כל הכביסה מהטרק ורצתי למכונות הכביסה
לגלות שהן כולן תפוסות כי הבקפקר כל בוקר מכבס את כל הסדינים... ויו, בעלת המקום אמרה שבגלל שזה
היום-הולדת שלי היא עוצרת את כל הכביסות ונותנת לי לכבס את שלי... וויפי! ואז רצתי למקלחת להיות
מתחת למים החמים כשעה ואז עזרתי את שארתי הכוחות שלי ללכת עד הסופר לקנות מצרכים לסעודת
מלכים שתכננתי לעצמי... אז בטרק כולם חלמו על סטייק, לי דווקא פתאום בא אוכל מקסיקני, אז קניתי
טורטיות, בשר, ירקות, גבינה, שמנת, וכמובן הרבה קולה ובירה והכנתי ארוחת פוסט-טרק מדהימה.
בשלב זה כשחזרתי עם הקניות כבר נכנסה דיירת אחת לחדר - אמריקנית בת 26 בשם ג'סי, קצת טומבוי'ית
אבל נחמדה מאוד ודי יפה. הזמנתי אותה להצטרף אליי לארוחה וישבנו ודיברנו הרבה מאוד זמן.
יותר מאוחר הצטרפו אלינו בחור אנגלי שמטייל עם גרמניה ועוד שתי אמריקניות שמטיילות ביחד.
כבר בשיחות הראשונות הכל זרם, ולי ולאלכס (הבחור האנגלי, שמתברר גם כיהודי שנולד בארץ) ביחד היה
יום הולדת. עוד כשהלכתי לסופרמרקט, קניתי עוגת מוס שוקולד וקרטון יין גדול, כדי לחגוג את היום-הולדת.
הוצאתי את העוגה, פרסתי 5 חתיכות ולקחתי לחמשת עובדי הבקפקר: ויו, רינטה, ג'וד, דיוויד ואליס.
הם מיד התלהבו ואמרו שזה היום-הולדת שלי אז אני צריך לקבל עוגה ולא להביא...
את שאר העוגה חלקתי עם החדר בערב, ואז גם דיברנו בלי סוף ושתינו כמעט את כל היין (3-4 ליטרים).
כבר אז סיכמנו שמחר נעשה ארוחת ערב משותפת... מה בתפריט ?, בגלל שאני הוא זה שיבשל ובגלל
שאני ישראלי והוא יהודי אמרנו שנעשה ארוחת בסגנון. ישראלי: פלאפל, צ'יפס, פיתות, חומוס והרבה הרבה
סלטים... אלכס הציע את עזרתו ומיניתי אותו לאחראי על הצ'יפס (בסה"כ תפוחי אדמה בשמן) אבל הוא הוכיח
שהוא אנגלי אמיתי (לא יודע לבשל) וכמעט שרף את המטבח כששפך שמן מהסיר טיגון על הגז.
שכחתי לציין שבמשך היום הייתי כל הזמן עם ג'סי ונחתי הרבה... טרק הקפלר (שנקרא גם טרק דופק
הברכיים) אכן דפק לי קצת את הברכיים, וגם לא הייתי מורגל להליכה כזו עם משקל כזה... אפילו אני הייתי
צריך קצת מנוחה. לאחר שסיימנו את היין לילה קודם לכן, האמריקניות קנו עוד קרטון יין לארוחת הערב.
לאחר דיונים רבים, וריצה שלי ממטבח למטבח (שמתי גם פשטידה במטבח הראשי כי לנו לא היה תנור
בחדר) התיישבנו כולנו לקראת הערב בשולחן במרפסת ואכלנו ארוחה ישראלית... היה מעולה.
אח"כ יצאנו כולנו לפאב (אחד היחידים בטיאנו) לשתות ולהנות מהאווירה קצת (היה שור מכאני באמצע
הפאב)... אחרי כמה זמן החלטתי לחזור לבקפקר, וכשחזרתי חברתי לחבורת הישראלים שישבו וניגנו על
גיטרה באחד החדרים המשותפים... מחר נפרדים מהחדר המצויין שיש לי ומחרתיים עוזבים את טיאנו ל-5
ימים. למחרת כשקמתי אמרתי שלום לכולם ונשארתי עם ג'סי... היא יוצאת לטרק המילפורד בצהריים.
ארזתי לה סנדויצ'ים מהאוכל שנשאר מאתמול, ושמתי לה בשקית... הרגשתי כמו אמא דואגת כי אז גם ליוויתי
אותה למקום שממנו תופסים אוטובוס למקום היציאה לטרק. זהו, אני לבד שוב... וגם הרגליים עדיין כואבות
בנתיים, ג'וד אפתה לי עוגה לכבוד היום-הולדת... חמודים :)... האנשים החדשים שנכנסו אליי לחדר היו
מאוד לא נחמדים והעברתי את היום האחרון בדיבורים עם ג'וד ודיוויד, קריאת ספר וצפייה בכמה סרטים...
בהליכה יומית שהייתי עושה ל-DOC פתאום נאמר לי שהתפנה מקום לטרק המילפורד... מיד לקחתי אותו
וסידרתי את המשך השהייה שלי פיו: מחר אני ממשיך לקווינסטאון עם תיק חצי ריק (משאיר חצי פה באכסון)
ואז יוצא לטרק ה-רוטברן (שמתחיל ליד קווינסטאון ומסתיים ליד טיאנו, או ההפך) ואז חוזר לטיאנו לעוד
יומיים ואז יוצא לטרק המילפורד ואחריו חוזר לטיאנו ונפרד ממנה לשלום...
בערב לפני היציאה לקווינסטאון, ראיתי במדף המשותף (בכל מטבח בבקפקר יש מדף משותף שבו יש אוכל
שאנשים השאירו כי הם לא צריכים וכן דברים כמו מלח, פלפל וכו'... בדרך כלל אם נשארה לך חבילת אורז
או משהו ואתה בדיוק טס למקום אחר - במקום לזרוק תשים במדף וכך תעזור למטייל אחר), אז ראיתי על
המדף המשותף שקית קמח שלמה וחדשה, וסוכר היה בבקפקר כמה שרציתי וגם אבקת שוקו... אז הלכתי
לקנות עוד כמה מוצרים והכנתי עוגיות אי-המטמון (עוגיות עם "מטמון"-שוקולד במרכזן)... מיד הייתה
התקהלות סביבי... כולם אמרו שהם בחיים שלהם לא ראו מישהו אופה עוגיות בבקפקר... שמתי כמה
לעובדים של הבקפקר, כמה בחדר ואת כל השאר חילקתי למי שהיה באיזור - רובם ישראלים שהתלהבו.
למחרת אכן עזבתי לקווינסטאון (פרק בהמשך) וכשסיימתי את טרק הרוטברן, הגעתי לאיזור שנקרא
The Devide שנמצא כשעת נסיעה מטיאנו. עם האגודל כלפי מעלה - תפסתי טרמפ וחזרתי לטיאנו.
מאוד שמחו לראות אותי, וכמובן ששמרו לי מקום בחדר המילפורד. הפעם היו לי אנשים קצת מוזרים בחדר:
אוסטרלי שמכין סטייק אך משתמש במים במקום בשמן כדי לחסוך, קנדית חמודה אבל מעופפת לגמרי ועוד
אמריקני מבוגר וזוג גרמניות. טוב, מישהו צריך ללמד את האוסטרלי הזה מה זה אוכל... והקנדית חמודה...
אז שוב אני מבשל ארוחת ערב, הפעם לשלושה... מה בתפריט ? פתאי תאילנדי !
בערב ישבנו ודיברנו כולנו ולמחרת האוסטרלי והקנדית עזבו ונכנסו שתי ישראליות במקומם.
לאט לאט חוזרים אנשים מהטרקים, ואתה רואה שאלה האנשים שהיו לפני שבוע כשעזבת, או אנשים
שפגשת בדנידן וקרייסצ'רץ'... כאן אתה כבר מבין שבניו זילנד מטיילים או צפונה או דרומה ואז אתה מועד
להתקל באותם אנשים כי המסלולי טיולים הם בדרך כלל דומים. אז הישראלים שם זכרו אותי ואת העוגיות
שלי וביקשו שוב עוגיות... טוב, נו... :)
אז ברגע שיש ריח של עוגיות באוויר - כולם מתקרבים ואז מתחילות גם שיחות... כך הכרתי את מישאל וכריס
שיוצאים איתי מחר לטרק המילפורד... כאן גם פגשתי את אמיר (קרייסצ'רץ') ואת אביב שהיה איתי בביירון ביי.
למחרת השארתי חצי תיק ויצאתי לטרק המילפורד... כשחזרתי מהמילפורד חזרנו קבוצה שסיימנו ביחד את
הטרק... לצערי לא שמו את השאר בחדר המילפורד איתי, אך הזמנתי אותם לחדר לסעודת פוסט-טרק.
עשיתי אוכל מקסיקני ופתאי ופשטידה... אני אוהב מבחר :)... אח"כ ישבנו כולנו ושתינו יין ובירה...
כשחזרתי מהטרק ביקשתי לשלם על שתי לילות... ויו (המנהלת) כבר עשתה לי כבר הנחה משמעותיות :).
במשך היומיים האלה כל הזמן הייתי מדבר עם ג'וד... בכלל תמיד היינו נפגשים בבוקר: היא היתה מכינה תה
ואני הייתי מביא את הטימ-טאם, ואז היא היתה מספרת לי כל מני דברים... ג'וד היא אישה מבוגרת ודי מלאה
שהבנים שלה כבר עזבו את הבית אז היא החליטה לרדת לטיאנו ולעבוד עם אנשים... היא מאוד אוהבת
אנשים. והיא גם מאוד אוהבת ישראלים, כי יש הרבה מטיילים ישראלים באיזור ולכן היא מנסה ללמוד קצת
עברית... היא תמיד מבקשת ללמוד עוד מילה ועוד מילה... :). כשחזרתי מהטרק - היא רצתה לתת לי לטעום
מנה אחרונה ניו זילנדית טיפוסית - פאבאלובה. פאבאלובה זו עוגה העשויה מקיצפית שמכוסה בקרם וניל
שעליו מפזרים פירות קיווי ואוכלים אותה עם גלידת פירות ליד... זה היה נחמד למדי. בכלל בשלב הזה של
הטיול שלי גיליתי את הגלידה הניו-זילנדית שהיא פשוט מצויינת. דבר נוסף הוא שאם אתה מזמין כדור גלידה
אחד, זה לא שאתה מקבל כדור קטן כמו אצלינו, אלא הם מעמיסים את הכדור הכי גדול שהם יכולים על הכף
לכן - כדור אחד מספיק! :). זה כבר הפך להרגל כל יום, לוקחים גלידה והולכים לשבת ליד האגם.
עכשיו הייתי עם החבר'ה מהמילפורד, אז הלכנו לשים את התמונות מהמצלמות הדיגיטליות לפיתוח, ובזמן
שהן מתפתחות - קנינו שיישת בירות והלכנו לאגם... את הבירות שמנו במים (כי הם קרים מאוד) קפצנו
לשחיה, ואז התיישבנו ושתינו את הבירה. בבקפקר פגשתי את דקל וניר שהיו איתי בדנידן, לימדתי אותם
לשחק יניב והם מיד התלהבו... הם אמרו שבזכותי הם יודעים לעשות אורז שהוא אפילו אכיל :), ושוב אפיתי
עוגיות... זה גורם לאנשים לחייך ולכן זה שווה את זה... ביום השני שלי נזכרתי בביירון ביי, שהיה לי כל-כך
כיף והצטערתי שעזבתי כל-כך מהר, ואז החלטתי להשאר עוד לילה אחד בטיאנו... כריס נשאר איתי ואמר
שהוא ממשיך איתי לוואנאקה אחרי עוד לילה אחד... בלילה הנוסף ישבתי עם הרבה אנשים בחדרים
המשותפים והיה פשוט כיף... פגשתי את בת-דודה של סולן להקת Seether שיש להם שיר או שניים טובים.
ביום האחרון עשיתי סיור אחרון בעיר... עברתי בין החנויות, לפארקים וכמובן האגם והבקפקר...
יצא לי להיות יחסית הרבה זמן בטיאנו: לפני, בין ואחרי טרקים, והיתה לי ממש דירה שם וגם הרגשה טובה.
כאן ג'וד, ויו ורינטה נתנו לי הרגשה שאני בבית וכל הזמן דאגו לי והיו איתי ודיברנו המון... בית שלישי.
|
ה
ץ
ץ
ץ
ץ
ץ
ץ
ץ
ץ
ץ
ץ
ץ
ץ
ץ
|
