בחרתי להתחיל את הטיול שלי בניו-זילנד באי הדרומי, בעיקר בגלל שבאי הדרומי יש הרבה יותר אטרקציות
לבקפקר, לעומת האי הצפוני שמציעה יותר אטרקציות לתייר, אך גם בגלל ששמעתי שאוקלנד אינה מרתקת
כלל ובגלל שרוב האנשים נוחתים באוקלנד. התכנון שלי הוא לעשות את כל האי הדרומי ואז לעלות צפונה
ולסיים את המסע באוקלנד - משם טיסת ההמשך שלי.
קרייסצ'רץ' נקראת העיר האנגלית ביותר של ניו-זילנד. אמנם כל הערים הגדולות נוסדו ע"י אנגלים, אך
לקרייסצ'רץ' יש את כל הסממנים הבריטים לעיר. מי שהיה בבריטניה ואירלנד (ולא בערים הגדולות) יכול
להבין בדיוק על מה אני מדבר: עיר עם כיכר שוק וקטדרלה במרכזה, נהר שעובר בתוכה, פארק אחד גדול,
פאבים בפינות רחובות ורחוב קניות מרכזי אחד. דבר נוסף שיש בקרייסצ'רץ' זו הרכבת הפנימית שנוסעת
בין הרחובות המרכזיים בעיר וניתן לעלות עליה (בתשלום) ולהנות מהנסיעה בתוספת להסברים הסטוריים
ארוחת ערב. הרכבת עוברת ממש בתוך העיר וחוצה מדרכות פעמים רבות.
העיר עצמה היא עיר גדולה ולא מציעה הרבה, אך היא מרגיעה אותך ונותנת לך הרגשה טובה...
גם בניו זילנד (כמו באוסטרליה) יש הרבה בקפקרז, אך פה ישנו חידוש מרנין... לפני כמה שנים, שני אנשים
חביבים ראו את נהירת הבקפקרס לניו-זילנד והקושי שלהם להשיג מקום טוב לישון מכיוון שהרבה בקפקרז
(Budget Backpacker Hostles) BBH-בכלל לא מפורסמים באף מקום. לכן הם הקימו את ארגון ה.
הארגון הזה מוציא חוברות בחינם ובהם מפורטים כל הבקפקרים שחברים איתם באירגון, לפי מיקום.
לכל בקפקרז כתוב בדיוק איזה סוגים חדרים יש להם (זוגיים, שלושה בחדר, ארבעה, חמישה וכו'), כמות
החדרים מכל סוג ומחירם. כמו-כן ישנה מפה קטנה שמסבירה איך להגיע לבקפקרז מתוך העיר ומס' טלפון
והסבר מקיף על כל האביזרים שיש בבקפקרז כולל כמה מילים אישיות של בעל הבקפקרז.
כדי להיות חבר בארגון אלייך לשלם 40 דולרים ניו-זילנדים, אך כרטיס החבר שלך הינו גם כרטיס חיוג טלפוני
שניתן לבצע שיחות טלפון בגובה 20 דולרים בעזרתו, והכרטיס עצמו מעניק לך בין 1 ל-2 דולרים הנחה לכל
לילה בכל אחד מהבקפקרז החברים בארגון. הפתרון הזה הוא פשוט מושלם!, לפני כל יעד את מתקשר
לבקפקר שאתה רוצה ומזמין מיטה, כשאתה מגיע לעיר אתה משתמש במפה וכשאתה מגיע לבקפקר אתה
הנחה. רוב המטיילים משתמשים בשיטה הזו, ולכן גם אתה פוגש אנשים שפגשת כבר בבקפקר קודם.
לכל בקפקר גם יש ציון שמורכב מהציון שמטיילים שהיו בו נתנו לו... כל כמה חודשים הם שואלים את כל
חברי הארגון שייתנו ציונים לכל הבקפקרים שהם היו בהם. הציונים האלה לא תמיד משקפים, אבל לרוב
הם די קולעים. בניו-זילנד גם עניין הסופר-מרקטים הוא שונה, זה לא שלכל סופר-מרקט יש את הרשת הזולה
שלו (כמו באוסטרליה), אלא יש הרבה רשתות זולות שמשווקות לכל הסופר-מרקטים אבל כל סופר-מרקט
מוכר את מוצריו בהנחות הספציפיות שלו, ואז אתה מוצא את עצמך מעדיף סופר-מרקט ולא רשת מוצרים.
Pak'n'save, SuperValue, Countdown, Fresh Choice :הסופר-מרקטים הפופולריים בניו-זילנד הם.
מדי פעם ניתן גם לראות וולוורת' או 4-סקוור כמו באוסטרליה, אבל הם נדירים יחסית...
הרשת הזולה ביותר היא פאק'נ'סייב שחוסכת בפרסומים ובצבעים יפים ובהעסקת אנשים שיארזו לכם את
הקניות, אבל בגלל כל זה היא מורידה מחירים עד כדי כך שכשיש מבצעים אלה אתה יכול לקנות חבילת
טים-טאם ב-99 סנט לעומת 2.99 ברשתות אחרות... טירוף.
בניו-זילנד מותר למכור אלכוהול בסופר-מרקטים, אך בגלל הביקוש הקטן יותר אליו הוא יקר יותר במקצת.
אני נחתתי בקרייסצ'רץ' ב-6:00, שעה לא כל-כך רציונלית למושבה בריטית שקמה לפי המסורת בסביבות 9.
מדלפק המידע של שדה התעופה ועליתי על האוטובוס כדי לסוע למרכז העיר למצוא BBH לקחתי חוברת של
בקפקר לימים הראשונים שלי בניו-זילנד. ראיתי בקפקר אחד שנראה ממש נחמד והיו לו ציונים מאוד גבוהים
הגעתי אליו בסביבות 7 בבוקר וראיתי שלט גדול שאומר: "מצטערים, אין מקומות פנויים". השעה עדיין נורא
מוקדמת וידעתי שהכל סגור אז הלכתי לבקפקר אחר שמנוהל ע"י אחד ממייסדי הארגון והוא אחד הגדולים
בקרייסצ'רץ' וישבתי בכניסה שלו והוצאתי ספר לקרוא. ב-8:30 הגיע פקיד הקבלה ושאלתי אם יש חדר פנוי
והוא ענה שיש סבירות מאוד גבוהה שכן, אך שעת העזיבה היא 10:00 והם רוצים לתת למטיילים אפשרות
להאריך את שהייתם פה למרות שלא הזמינו עוד לילה מראש. חזרתי לספר ובשעה 10:15 הוא קרא לי
פנימה. הוצאתי כרטיס חבר והזמנתי 3 לילות. זרקתי את התיק בחדר, לקחתי מפה של העיר וברחתי לשוטט
בה קצת. אחרי טיולים בפארק, האכלת ברווזים בנהר, שיטוט ברחובות הקניות, שיטוט בשוק, התפאלות
מהקטדרלה וקניות בסופר-מרקט... חזרתי לבקפקר להיות קצת סוציאלי ופה גיליתי עולם אחר.
בזמן שרוב המטיילים באוסטרליה מתעניינים רק בשתייה, בניו-זילנד מתעניינים ברוגע ודיבורים.
אולי זה נשמע קצת מגעיל, אבל איכות המטיילים בניו-זילנד היא גבוהה בהרבה מאשר באוסטרליה.
בעוד שבאוסטרליה ראיתי ישראלים ברמה מאוד נמוכה שגרמו לי לגועל מדי פעם, בניו-זילנד הישראלים היו
אנשים על רמה, נחמדים, חברותיים יותר, עוזרים בכל דבר שהם יכולים ונותנים הרבה מעצמם בשבילך
למרות שלמעשה אתה זר מוחלט. כך פגשתי את אמיר שנשאר עם קרן, למרות שלא הכיר אותה לפני כן,
ובזבז 3 שבועות מהטיול שלו רק כדי להיות איתה ולעזור לה להשתקם אחרי שנגנב לה התיק ובתוכו כל
הכסף, הדרכונים והכרטיסי טיסה שלה. ראיתי שגם רוב הישראלים קונים או שוכרים רכב ומציעים לישראלים
אחרים להצטרף אליהם בתמורה לחלוקה בתשלום הדלק... ככה גם אני קיוויתי לטייל בכל ניו-זילנד.
הנוהל הוא לשים מודעה על לוח המודעות שאתה מחפש טרמפ ומוכן להתחלק בהוצאות. מניסיון אני יכול
להגיד שזה משנה לך תוכניות הרבה פעמים, וגם שהישראלים עונים הרבה יותר למודעות אלה.
כנראה שאנחנו באמת אחים, כולנו...
הבעלים של הבקפקרז ואחד המייסדים של הארגון הוא אדם בריטי חביב בשם אריק פולי, ובגלל היות
Foley Towers :בקפקר היה מורכב משני בניינים וקירבת השם פולי ל-פולטי - הוא קרא לבקפקר שלו.
לכן בכל מקום היו תמונות של ג'ון קליז אומר לך איך להפעיל את מכונת הכביסה וכו'...
חבורת הישראלים קראו לי האמריקני, כי כשראו אותי חשבו שאני ישראלי אבל שמעו אותי מדבר אנגלית
מבטא בכלל, ואח"כ שמעו אותי מדבר גרמנית ובסוף כשבאתי להגיד להם שלום הם אמרו שאני מדבר
עברית במבטא אמריקני (אולי בגלל שכבר לא הייתי מורגל) וגם אני לבוש כמו אמריקני.
לאט לאט אתה מבין שיש שני מסלולים עיקריים של טיולים בניו-זילנד, או מצפון לדרום או ההפך ואתה עתיד
לפגוש את האנשים שעושים את אותו מסלול שלך עוד הרבה. אחרי לילה של שתיה ומשחקי קלפים קמתי
בבוקר והלכתי למשרדי החברה להגנת הטבע הניו-זילנדית. ישנם שלושה טרקים שנחשבים לטובים ביותר
וכן הם הכי פופולריים ולכן צריך להזמין מיטה בבקתה מראש, אחרת לא ניתן לעשות את הטרק.
לטרק ה-מילפורד צריך להזמין 6 חודשים מראש (אני ניסיתי 5 חודשים וכבר לא היה לי מקום) ולכן שאלתי
אם היו ביטולים שאני אוכל להשתחל פנימה ונודה לי שלא, וקיבלתי עלוני מידע על שלושת הטרקים ואיך אני
יכול להזמין מקומות. את שאר היום ביליתי בטיולים סביב העיר והליכה למרכז המידע וקבל מידע על האיזור.
כשחזרתי לבקפקר היו עוד ישראלים חדשים חביבים שבדיוק סיימו את מסעם ונתנו לי הרבה טיפים ( ואת
הבירה שנשארה להם :) ), ויצאנו ביחד לקניות ואז לאחת מהן הייתה יום-הולדת אז קניתי לה שעון...
מסוכריות! :). ביום השלישי שלי כבר התחלתי להיות לחוץ על מציאת פתרון תחבורה כי למחרת רציתי לעזוב
ועדיין לא מצאתי טרמפ... קרן אמרה לי שאם אחד מהטרמפיסטים שלהם מבריז אז אני מוזמן להצטרף.
חבורה נוספת של 3 בנות שאמרו שהן יוצאות לא הציעו לי מקום, למרות ששאלתי ולא פעם אחת...
לבסוף קרן הודיע לי שלצערה הטרמפיסטים כן הופיעו והם הרי הבטיחו להם את המקום, אז הבנתי שאני
צריך למצוא פתרון ומהר... לחדר שלי נכנסו 2 ישראליות חדשות אשר מטיילות בניו-זילנד כבר חודש ועכשיו
חזרו לקרייסצ'רץ' כדי לשכור רכב כי קשה להן בלי והן עוזבות את קרייסצ'רץ' עוד יומיים וממשיכות לדנידן
ליום אחד ואז לאיזור הקייטלינס... שאלתי אם אפשר להצטרף לקייטלינס והם אמרו שכמובן.
הנה התכנון: מחר לעלות על אוטובוס לדנידן, להיות שם יום אחד לבד וביום השני להיות שם עם עדי ושחר,
שתי הישראליות, ואז להמשיך איתן לאיזור הקייטלינס ומשם... מי יודע...
אז אמנם בזבזתי יום נוסף בקרייסצ'רץ' בעשיית כלום, אבל הייתה לי חברה טובה ותכנון להמשך הדרך.
זו הפעם הראשונה מאז החורף שעבר שאני מרגיש טפטוף של גשם וקצת מזג-אוויר סגרירי... אני בתור איש
חורף מעלה חיוך קטן על הפרצוף.
|
הקטדרלה במרכז העיר בלילה
Foley Towers-אני מנגן על הפסנתר ב
'הרכבת הפנימית של קרייסצ'רץ
אנדרטת גשר לזכר הנופלים
Foley Towers-שלט טיפוסי ב
הקטדרלה במרכז העיר
כיכר השוק
פסלים ליד הקטדרלה
|
